בשני הפוסטים האחרונים דיברתי על עניין הפרידה של ההורים מהילדים. נושא זה מתכתב בצמידות עם אופן קבלת הילדים ע"י הצוות בבוקר.
כמו ברוב הנושאים אני לא חושבת שיש דרך אחת נכונה או לא נכונה לקבל ילד שמגיע לגן. זה תלוי באופי הילד, תלוי בשעת ההגעה לגן, תלוי בגיל הילד, תלוי בתקופת השנה.
החכמה של הצוות צריכה להתבטא ביכולת לקלוט את צרכי הילד שנכנס בדלת הגן.
יש גננות שמהרגע שבו הן נכנסו לגן הו משתקעות בעשיה החינוכית ולא מתפנות לקבלת ילדים באופן שהן תופסות כמלאכותי. דוגמא- גננת נכנסת, מברכת לשלום את הילדים שנמצאים ומייד אוספת סביבה קבוצת ילדים ומתיישבת איתם למשחק קופסא או סיפור או שיחה- זהו זמן יקר ערך שבו אין הרבה ילדים בגן והגננת יכולה להרשות לעצמה לשבת עם קבוצה קטנה, הטרוגנית, להשקיע את עצמה בקבוצה הזאת, להקשיב, לצפות- בשעה הזאת היא תלמד הרבה על הילדים שאיתם היא באינטראקציה. היא יכולה גם לתת תשומת לב קטנה לילדים שבמשך היום לא יזכו לקבל אותה. לכן היא תעדיף להתרכז בעשיה זו וכשיגיעו עוד ילדים לגן היא תצפה מהסייעת/סייעות לקבל אותם. או אולי תרים ראשה ותקרא אליהם ברכת שלום אך מייד תחזור להתרכז בקבוצה איתה היא כבר עובדת. במקרה שילד שרק נכנס יגש אליה- היא תזמין אותו להצטרף או תפנה אותו לפעילות אחרת.
אני חושבת שהקורא כבר יכול לנחש שאני די נגד השיטה הזאת. אני מצד אחד לגמרי מבינה את הגננת שנוהגת כך ומבינה את הערך של הזמן הזה עם הילדים ומצד שני- חושבת שזה לגמרי לא הוגן כלפי הילדים שמגיעים במהלך הבוקר לאחר שהגננת כבר השתקעה ובל נשכח- לרוב הילדים מגיעים פחות או יותר באותם זמנים כך שהילדים המקדימים- יזכו להרבה בקרי-גננת בעוד המאחרים, יזכו להתעלמות.
שמתי לב שגננות שנוהגות כך הן גננות טובות ברמה החינוכית- גננות שהילדים בגן שלהן יתקדמו מאד במהלך השנה. לא מדובר בגננות רשלניות או עצלניות אלא להפך- משקיעות וחרוצות. אך עם מעט התרשלות בתחום הריגשי. והרבה התרשלות בתחום ההורי...
זאת כיוון שהורים שמגיעים לגן אחרי שהגננת כבר יושבת עם הילדים חשים התרעמות רבה שאין קבלת פנים הולמת לילדיהם. ונכון הוא שלא כל הילדים זקוקים לתשומת לב של הגננת עם הכנסם ויש כאלה שמעדיפים את הכניסה השקטה בלי התייחסות קולנית אליהם- אבל כמעט ואין הורים כאלה. כמעט כל ההורים רוצים לוודא שהגננת ראתה והתייחסה בכבוד הראוי לילדם. קשה להורה לצאת מהגן להמשך יומו אם הוא לא בטוח שהגננת הבינה שהמאור הגדול נכנס בזה הרגע לגן.
ויש את הצד השני- הגננת שלא עושה כלום כל הבוקר לבד מקבלת פנים רועשת ונרעשת ונרגשת לכל ילד והורה שנכנסים לגן. גננות כאלה נוטות להיות מלודרמטיות במיוחד עם המון מגע וווליום גבוה. הן תמיד יראו עליזות במיוחד בבוקר וה"בוקר טוב" שלהן יתנגן לכם באוזן עוד שעה ארוכה אחרי שתצאו מהגן מחוייכים. הבעיה עם גננות מהסוג הזה היא שוב- יש כאן חוסר תשומת לב להבדלים בין הילדים, יש כאן גם בעייתיות מסוייימת בדוגמא אישית לילד לגבי איך אני נכנס למקום ואיך אני מברך לשלום אנשים. הבעיה הגדולה ביותר שלי עם דרך קבלת הילדים הזאת היא חוסר האמינות שלה בעיני. הרי הגננת היא בן אדם, לא יתכן שכל בוקר היא מלאת מרץ ומחוייכת ואוהבת כל ילד וכל הורה שנכנס. ואכן, סוד מתוך הגן- גננות כאלו לא ממשיכות בהתנהגות זאת לאחר שההורה הולך. בד"כ הן מחפשות עם העיניים שלהן כבר את הסייעת או הצלה אחרת- יש משהו מאד שטחי בחיבוק סוער של ילד כשהוא נכנס לגן. מן חוסר הקשבה לסיטואציה, בעצם- הצגה.
לצערי הרב, הורים רבים טועים לחשוב על קבלת פנים כזאת כ-"איזו גננת אוהבת וחמה יש בגן הזה". לצערי העוד יותר רב, גננות רבות טועות לחשוב שזוהי מהות קבלת הפנים האוהבת. גננת אחת אמרה לי בעקבות תלונה של הורה כלפיה- "איזה כפיות טובה! ואני כל בוקר כ"כ מחבקת ומנשקת את הילד שלה".
אני מניחה שהפוסט הזה לא פורש פה חכמה גדולה במיוחד. קיצוניות היא אף פעם לא טובה.
הדרך הנכונה היא בוקר רוגע בגן הילדים. שבו הילדים מופנים לפעילות עם כניסתם לגן- פעילות שכבר מסודרת על השולחנות ויש בה חופש בחירה מסויים כך שילד שנכנס יכול לשוטט במבטו ולמצוא את הפעילות המתאימה לו מבין אלו המוצעות (בד"כ משחקים על שולחן, פאזלים, משחקי הרכבה, שולחן צבעים, משחקי שבלונה- פטריות, משושים, אני אוהבת שהספריה תמיד פתוחה), כל ילד יזכה בברכת שלום והתעניינות בשלומו - בגובה העיניים מהגננת או מהסייעת או משתיהן- תלוי בכמות הילדים ורמת הפעילות בגן בזמן הגעתו. אני מאמינה שכשילד נכנס לגן אחת מנשות הצוות צריכה לייצר עבורו בועה פרטית של יחס- להשתיק את הרעש מסביב לקבלת פנים אישית. זה מאד חשוב כי אנחנו לא יכולים לדעת באיזה מצב מגיע ילד לגן בבוקר. חשוב שילד ידע שכניסתו לגן אובחנה, שראו אותו ושמחו בו.
יש ילדים שזקוקים למגע, לחיבוק- הצעירים יותר במיוחד. ויש ילדים שלא זקוקים לחיבוק אלא באמת אוהבים את הגננת או הסייעת ורוצים לחבק אותה בבוקר- אלו ילדים אוהבים באופן כללי שמגע הוא אופי אצלם. הצוות צריך ללמוד את הילדים, לדעת מי מהם זקוק או רוצה חיבוק, תמיד להיות פתוח לאפשרות הזאת ולא "להתקמצן" במגע לילדים שזקוקים לו, הצוות צריך ללמוד גם את הילדים שלא אוהבים מגע גופני אך זקוקים למגע אחר- לתשומת לב, להקשבה. יש ילדים שעסוקים בפרידה מההורים שלהם כ"כ שאינם פנויים לצוות הגן אולם לאחר שהוריהם הולכים- חובה על הצוות לתת את היחס. ככלל- על הצוות להשתדל כמה שיותר לנטרל את נוכחות ההורה ולתת לילד את היחס שלו הוא זקוק.
ומה עם היחס להורים?
שמתי לב שרוב ההורים רוצים גם הם יחס מהגננת. הורה שנכנס לגן נראה בעיני הרבה פעמים כילד שמגיע לגן, עם מבט מבוייש, סקרני, בוחן, הם עוברים במבט בורק על הגן, בודקים איזה משחקים מוצעים על השולחן, איזה ילדים הגיעו, האם הגננת חייכנית הבוקר. אם הגננת עסוקה הם אוחזים ביד ילדם כאילו שהוא ההורה וממתינים שהגננת תבחין בהם. תתייחס.
אז נכון שההורה הוא לא הקליינט אבל גן ילדים הוא מקום קסום שמחזיר אותנו למחוזות ילדות ואני חושבת שגננת יכולה להתחשב בכך ולהתעניין גם בשלום ההורה, כמובן בענייניות קצרה. בחיוך. באהדה. ולשלחו לדרכו בתחושה טובה.
אין להעמיק בשיחה עם הורה בבוקר ובטח שלא בנושא שאינו קשור ישירות אל הילד. ואם הנושא קשור אל הילד- יש לברר האם זה נושא קריטי להמשך היום ואם לא- לקבוע שיחה להמשך היום.
כמו בכל סוף פוסט...אני מרגישה שיש לי עוד המון מה לאמר אבל שהארכתי יותר משהתכוונתי.
מאחלת לכולכם- יום מקסים :-)
כמו ברוב הנושאים אני לא חושבת שיש דרך אחת נכונה או לא נכונה לקבל ילד שמגיע לגן. זה תלוי באופי הילד, תלוי בשעת ההגעה לגן, תלוי בגיל הילד, תלוי בתקופת השנה.
החכמה של הצוות צריכה להתבטא ביכולת לקלוט את צרכי הילד שנכנס בדלת הגן.
יש גננות שמהרגע שבו הן נכנסו לגן הו משתקעות בעשיה החינוכית ולא מתפנות לקבלת ילדים באופן שהן תופסות כמלאכותי. דוגמא- גננת נכנסת, מברכת לשלום את הילדים שנמצאים ומייד אוספת סביבה קבוצת ילדים ומתיישבת איתם למשחק קופסא או סיפור או שיחה- זהו זמן יקר ערך שבו אין הרבה ילדים בגן והגננת יכולה להרשות לעצמה לשבת עם קבוצה קטנה, הטרוגנית, להשקיע את עצמה בקבוצה הזאת, להקשיב, לצפות- בשעה הזאת היא תלמד הרבה על הילדים שאיתם היא באינטראקציה. היא יכולה גם לתת תשומת לב קטנה לילדים שבמשך היום לא יזכו לקבל אותה. לכן היא תעדיף להתרכז בעשיה זו וכשיגיעו עוד ילדים לגן היא תצפה מהסייעת/סייעות לקבל אותם. או אולי תרים ראשה ותקרא אליהם ברכת שלום אך מייד תחזור להתרכז בקבוצה איתה היא כבר עובדת. במקרה שילד שרק נכנס יגש אליה- היא תזמין אותו להצטרף או תפנה אותו לפעילות אחרת.
אני חושבת שהקורא כבר יכול לנחש שאני די נגד השיטה הזאת. אני מצד אחד לגמרי מבינה את הגננת שנוהגת כך ומבינה את הערך של הזמן הזה עם הילדים ומצד שני- חושבת שזה לגמרי לא הוגן כלפי הילדים שמגיעים במהלך הבוקר לאחר שהגננת כבר השתקעה ובל נשכח- לרוב הילדים מגיעים פחות או יותר באותם זמנים כך שהילדים המקדימים- יזכו להרבה בקרי-גננת בעוד המאחרים, יזכו להתעלמות.
שמתי לב שגננות שנוהגות כך הן גננות טובות ברמה החינוכית- גננות שהילדים בגן שלהן יתקדמו מאד במהלך השנה. לא מדובר בגננות רשלניות או עצלניות אלא להפך- משקיעות וחרוצות. אך עם מעט התרשלות בתחום הריגשי. והרבה התרשלות בתחום ההורי...
זאת כיוון שהורים שמגיעים לגן אחרי שהגננת כבר יושבת עם הילדים חשים התרעמות רבה שאין קבלת פנים הולמת לילדיהם. ונכון הוא שלא כל הילדים זקוקים לתשומת לב של הגננת עם הכנסם ויש כאלה שמעדיפים את הכניסה השקטה בלי התייחסות קולנית אליהם- אבל כמעט ואין הורים כאלה. כמעט כל ההורים רוצים לוודא שהגננת ראתה והתייחסה בכבוד הראוי לילדם. קשה להורה לצאת מהגן להמשך יומו אם הוא לא בטוח שהגננת הבינה שהמאור הגדול נכנס בזה הרגע לגן.
ויש את הצד השני- הגננת שלא עושה כלום כל הבוקר לבד מקבלת פנים רועשת ונרעשת ונרגשת לכל ילד והורה שנכנסים לגן. גננות כאלה נוטות להיות מלודרמטיות במיוחד עם המון מגע וווליום גבוה. הן תמיד יראו עליזות במיוחד בבוקר וה"בוקר טוב" שלהן יתנגן לכם באוזן עוד שעה ארוכה אחרי שתצאו מהגן מחוייכים. הבעיה עם גננות מהסוג הזה היא שוב- יש כאן חוסר תשומת לב להבדלים בין הילדים, יש כאן גם בעייתיות מסוייימת בדוגמא אישית לילד לגבי איך אני נכנס למקום ואיך אני מברך לשלום אנשים. הבעיה הגדולה ביותר שלי עם דרך קבלת הילדים הזאת היא חוסר האמינות שלה בעיני. הרי הגננת היא בן אדם, לא יתכן שכל בוקר היא מלאת מרץ ומחוייכת ואוהבת כל ילד וכל הורה שנכנס. ואכן, סוד מתוך הגן- גננות כאלו לא ממשיכות בהתנהגות זאת לאחר שההורה הולך. בד"כ הן מחפשות עם העיניים שלהן כבר את הסייעת או הצלה אחרת- יש משהו מאד שטחי בחיבוק סוער של ילד כשהוא נכנס לגן. מן חוסר הקשבה לסיטואציה, בעצם- הצגה.
לצערי הרב, הורים רבים טועים לחשוב על קבלת פנים כזאת כ-"איזו גננת אוהבת וחמה יש בגן הזה". לצערי העוד יותר רב, גננות רבות טועות לחשוב שזוהי מהות קבלת הפנים האוהבת. גננת אחת אמרה לי בעקבות תלונה של הורה כלפיה- "איזה כפיות טובה! ואני כל בוקר כ"כ מחבקת ומנשקת את הילד שלה".
אני מניחה שהפוסט הזה לא פורש פה חכמה גדולה במיוחד. קיצוניות היא אף פעם לא טובה.
הדרך הנכונה היא בוקר רוגע בגן הילדים. שבו הילדים מופנים לפעילות עם כניסתם לגן- פעילות שכבר מסודרת על השולחנות ויש בה חופש בחירה מסויים כך שילד שנכנס יכול לשוטט במבטו ולמצוא את הפעילות המתאימה לו מבין אלו המוצעות (בד"כ משחקים על שולחן, פאזלים, משחקי הרכבה, שולחן צבעים, משחקי שבלונה- פטריות, משושים, אני אוהבת שהספריה תמיד פתוחה), כל ילד יזכה בברכת שלום והתעניינות בשלומו - בגובה העיניים מהגננת או מהסייעת או משתיהן- תלוי בכמות הילדים ורמת הפעילות בגן בזמן הגעתו. אני מאמינה שכשילד נכנס לגן אחת מנשות הצוות צריכה לייצר עבורו בועה פרטית של יחס- להשתיק את הרעש מסביב לקבלת פנים אישית. זה מאד חשוב כי אנחנו לא יכולים לדעת באיזה מצב מגיע ילד לגן בבוקר. חשוב שילד ידע שכניסתו לגן אובחנה, שראו אותו ושמחו בו.
יש ילדים שזקוקים למגע, לחיבוק- הצעירים יותר במיוחד. ויש ילדים שלא זקוקים לחיבוק אלא באמת אוהבים את הגננת או הסייעת ורוצים לחבק אותה בבוקר- אלו ילדים אוהבים באופן כללי שמגע הוא אופי אצלם. הצוות צריך ללמוד את הילדים, לדעת מי מהם זקוק או רוצה חיבוק, תמיד להיות פתוח לאפשרות הזאת ולא "להתקמצן" במגע לילדים שזקוקים לו, הצוות צריך ללמוד גם את הילדים שלא אוהבים מגע גופני אך זקוקים למגע אחר- לתשומת לב, להקשבה. יש ילדים שעסוקים בפרידה מההורים שלהם כ"כ שאינם פנויים לצוות הגן אולם לאחר שהוריהם הולכים- חובה על הצוות לתת את היחס. ככלל- על הצוות להשתדל כמה שיותר לנטרל את נוכחות ההורה ולתת לילד את היחס שלו הוא זקוק.
ומה עם היחס להורים?
שמתי לב שרוב ההורים רוצים גם הם יחס מהגננת. הורה שנכנס לגן נראה בעיני הרבה פעמים כילד שמגיע לגן, עם מבט מבוייש, סקרני, בוחן, הם עוברים במבט בורק על הגן, בודקים איזה משחקים מוצעים על השולחן, איזה ילדים הגיעו, האם הגננת חייכנית הבוקר. אם הגננת עסוקה הם אוחזים ביד ילדם כאילו שהוא ההורה וממתינים שהגננת תבחין בהם. תתייחס.
אז נכון שההורה הוא לא הקליינט אבל גן ילדים הוא מקום קסום שמחזיר אותנו למחוזות ילדות ואני חושבת שגננת יכולה להתחשב בכך ולהתעניין גם בשלום ההורה, כמובן בענייניות קצרה. בחיוך. באהדה. ולשלחו לדרכו בתחושה טובה.
אין להעמיק בשיחה עם הורה בבוקר ובטח שלא בנושא שאינו קשור ישירות אל הילד. ואם הנושא קשור אל הילד- יש לברר האם זה נושא קריטי להמשך היום ואם לא- לקבוע שיחה להמשך היום.
כמו בכל סוף פוסט...אני מרגישה שיש לי עוד המון מה לאמר אבל שהארכתי יותר משהתכוונתי.
מאחלת לכולכם- יום מקסים :-)
