הימים הראשונים בגן. חלק א': על החשיבות במפגש הכרות

בגנים העירוניים בארצנו התפוסה המקסימלית היא 35 ילדים. לרוב זה מגיע בדיוק לזה. 

בזכות וועדת טרכטנברג זכינו בסייעת נוספת לילדים הצעירים. אמנם אידיאלי יותר היה להקטין את מספר הילדים בגן ל21-25 אבל לעת עתה, התוספת של סייעת נוספת בהחלט עוזר ובמיוחד בימים הראשונים.

במאמר זה אתרכז בילדים הצעירים ביותר.  ילדי טרום-טרום חובה שנכנסים לראשונה בחייהם למערכת העירונית או לגן בכלל. הצעירים ביותר, ילידי צדמבר, רק בני 2.9 בתחילת השנה.

אני עוצרת ולוקחת נשימה עמוקה לפני תחילת הכתיבה וזאת בגלל שמדובר באמת בימים לא קלים ובהסתגלות משמעותית.

אציף תחילה את הקושי ואז אראה איך אפשר לפרק את הקושי הזה.

ילד מגיע לגן החדש בראשון לספטמבר-

הוא נכנס לגן ומבחינתו הוא הגיע לאולם רחב מימדים, שאין לו התחלה ואין לו סוף, אין לו מושג לאן הוא צריך ללכת, מה מותר לו לעשות, מה אסור לו לעשות, איפה השירותים, של מי המשחקים והצעצועים האלה, אין לו מושג מי הם המבוגרים באולם הזה, יכול להיות הורים של הילדים האחרים, יכול להיות ששאר הילדים מכירים אותם. הם שלהם כנראה. ומי הילדים האחרים? נראה לו שיש לפחות מאה. זה כנראה הגן שלהם, הם בטח היו פה גם אתמול. אני לא.

ואז עוד מסתבר שזה בלי הורים כל העניין הזה. אחרי כך וכך זמן ההורים שלו הולכים ועוד הורים הולכים ופתאום מישהי שבכלל הייתי בטוח שהיא הגננת הלכה גם ודי הרבה ילדים בוכים, שניים קצת בהיסטריה...

 והוא נשאר לבד בתוך הבלבול הזה. וזה ילד בן שלש.

אז דבר ראשון, כדי שכל זה יהיה פחות טראומתי, הגננת מחוייבת לעשות קצת עבודה מקדימה.

ברגע שמגיעים רשימות הילדים מהעיריה, יש להכין מכתב המיועד לילד. עם איור חמוד ומרגיע. לברך אותו על כניסתו לגן החדש. גן של בוגרים, להזמין אותו למפגש הכרות עם הצוות, עם הגן, עם עוד כמה ילדים שיהיו איתו וכמובן עם ההורים. אני מוסיפה רצועת מדבקות לתוך המעטפה כמתנה קטנה. מקשטת את המעטפה בעוד כמה מדבקות.

אין לי מספיק מילים לתאר כמה משמעותי המכתב הזה לילדים. כשהם מקבלים בדואר מכתב הממוען אליהם והוא מהגננת החדשה- ההתרגשות והציפיה מתחילים ממקום טוב.

המכתב הזה כ"כ משמעותי לילדים שחלקם ישנים איתו במיטה, חלקם מביאים אותו איתם למפגש ההכרות או ליום הראשון של השנה ועוד כמה חודשים לתוך השנה אני שומעת מהילדים- נכון שלחת לי פעם מכתב?

במכתב אני גם מוסיפה מכתב להורים עם פירוט הנהלים לימים הראשונים, השעות שבהם הגן יפעל בימי ההסתגלות, מה צריך להביא וכמה מילות הרגעה ועידוד.

יום או יומיים לפני תחילת השנה הילדים מוזמנים לגן בקבוצות של 7-8 לעשרים דקות בדיוק.

פגישות ההכרות הם איתי ועם שתי הסייעות הקבועות של הגן. אנו מכינות את הגן כפי שיראה ביום הראשון של השנה. במרכז היצירה אנו מכינות שולחן ובו עבודת יצירה קלה (למשל בריסטול גזור בצורת לב- לעיצוב חופשי שאותו אנו תולות אח"כ על אחד הקירות שיקדמו את פני הילדים ביום הראשון) וגם שולחן ובו דפים ריקים לציור חופשי.

במגירות של הילדים מחכה להם מתנה קטנה עם ברכת ברוך הבא לגן (למשל שעון פלסטיק, מדליה- מה שהיה בחנות הגננות). לא ממתק!

בפינה אחרת, עמדת מילוי טפסים להורים.

ההוראה לצוות היא פשוטה- במהלך 20 הדקות הבאות אין קריאות התרגשות והגזמה, אין התנפלות בחיבוקים ונשיקות על הילדים . יש רוגע, קבלה, נחת ובעיקר- לראות את הילדים. 

אל דאגה, אני מאמינה גדולה בחיבוקים ובנשיקות בגיל הרך. אבל לא באופן מאולץ ולא באופן שאינו מכבד את הילד ואת גבולות גופו.

הילדים וההורים נכנסים חוששים לגן החדש ואנו מקבלות את פניהם במאור פנים, מציגות את עצמנו, שואלים לשם ההורה והילד, הרבה ילדים מתביישים ואנו מבקשות מההורה לומר את שמו ולא להאיץ בילד להגיד לבד. אנו פונות אל הילד בשמו ומפנים את ההורה והילד להכנס, לבדוק את הגן, לראות את המרכזים השונים, לבדוק את הצעצועים, לפתוח, לחקור, לגעת.

לאחר שההורים והילד עשו סיור בגן הילד מוזמן לשבת להכין ציור או יצירה וההורה מופנה למילוי טפסים. אם הילד לא בעניין היצירה- הוא יכול לקחת אותה להכין אותה בבית. הוא מוזמן לעשות ככל העולה בדעתו בזמן שהוא בגן. אם מצא חן בעיניו מרכז כלשהו- הוא מוזמן לשחק בו. את החצר אנו לא פותחות למשחק בשלב זה (בכל זאת מחכה לנו תקופת הסתגלות לא קלה ואנחנו חייבות לשמור כמה הפתעות בשרוול) אבל מזמינות את הילדים וההורים להציץ.

 בזמן שהילדים משחקים, אנו מסתובבות ביניהם, מתיישבות לייד ילד, מזכירות את שמנו, מנסות להתחבר למשחק, מנסות להציג בין שני ילדים שבחרו לשחק זה לייד זה. השיחה מנסה להיות זורמת ומתחברת לעשיה של הילד כי כך קל להם יותר לנהל שיחה עם מבוגר זר- תוך כדי משחק או עשיה. גם עם ההורים אנו מנסות למצוא זמן לשיחה קלה. להפיג חששות.

הדגש הוא על הכרות טבעית. עם הגן ועם הצוות. יש ילדים שכבר במפגש ההכרות נפתחים וצוחקים ומחבקים ומדברים ומספרים- במיוחד כמובן אלה שמגיעים עם חבר או שניים...ויש כאלה שנשארים צמודים להורה לאורך כל הזמן. אבל העיניים שלהם משוטטות והאוזניים שלהם שומעות והראש מרגיש את הליטוף החטוף שהגננת הגניבה כשעברה ליידי...ויש משמעות לביקור הזה.

לקראת סוף הביקור בגן, אנו מבקשות מההורים לקחת את הילד לשירותים, להראות לו איך ומה.זה גיל שהנושא הזה של עצמאות בשירותים מאד מרכזי וחשוב לתת לילדים תחושת שליטה. ידע-זה כח.

ביקור קצר במגירה האישית שמוכנה כבר עם שם הילד ובתוכה ההפתעה הקטנה וזהו.

הרבה הורים מבקשים להשאר עוד...הילדים כ"כ נהנים...החופש היה כ"כ ארוך, יש צמא גדול לחזור לשגרה...אבל חשוב מאד לסיים את הביקור בדיוק בזמן. להשאיר לנו כמה דקות להחזיר את הגן למצבו לקראת הקבוצה הבאה ובעיקר- להשאיר טעם של עוד. 

כשנפרדים בדלת מזמינים לחיבוק, בשלב זה, 90 אחוז מהילדים נענים להזמנה בשמחה.

רוב השנים לא היה תשלום עבור הימים האלו שהגננת באה לגן ומכינה את הגן ובאה לפגוש את הילדים בגן לפני שנת הלימודים, גם לא כיסוי ביטוח לצוות. היו קריאות של ההסתדרות ושל גננות לא לקיים את הפגישות. לא בטוחה מה קורה עם הסכם אופק חדש, אולי כבר יש כיסוי ותשלום, פעם אומרים כך ופעם אחרת. חייבת להודות שלמרות הסולידריות וההבנה שאנחנו קבוצה חברתית עם ערבות הדדית, את פגישות תחילת השנה קיימתי כסדרם מבלי לפספס שנה. החשיבות שלהם מבחינתי היא כ"כ בסיסית ומוחלטת שלא היה לי ספק שהם חובה. בסופו של דבר הן חד משמעית מקילות גם על העבודה של הצוות החינוכי כי הילדים שמגיעים לגן ביום הראשון- למרות שעדיין יש בכי ויש קצת מהומה ולא תמיד הם זוכרים בוודאות מי הצוות ומי אמהות של ילדים אחרים שרק דומות לגננת- אבל המחסום הראשוני הוסר. וגם הצוות יודע לקראת מה ולקראת מי הוא הולך ויש חיבור ראשוני לילדים והכרות מסויימת שיש לה המשכיות ביום הראשון.

בחלק הבא אכתוב על הימים הראשונים עצמם.