העבודה עם הילדים הצעירים תמיד מפתיעה. השיחות שלהם, התובנות שלהם,- הפעולות שלהם- כל אלו שונות מאד מעולם המבוגרים.
כל יום אני מוצאת את עצמי נפעמת או משועשעת מאד לפחות כמה פעמים ביום.
בשנים שבהם אני מפוקסת על עצמי יותר ונמצאת כולי בתוך הגן ולא כמו השנה- חצי בלימודים וחצי בגן- אני מנהלת רישום של פנינים ותובנות הילדים.
מעבר לשעשוע שבעניין, זה מספק הצצה מעניינת לצורת החשיבה של הילדים. החשיבה של הילדים היא קונקרטית. והקישורים שלהם בראש הם מאד מילוליים- המילה מושכת אחריה את המחשבה. למשל רוב הילדים מתבלבלים בין פורים ויום הכיפורים.
וכששאלתי פעם את הילדים מה המשותף לסביבון, רעשן, שופר ומצה- ענה לי ילד אחד- כולם שייכים לחוגים.
הסיפור אליעזר והגזר מסתיים בדקלום שיש בו את המשפט:
הוסיף סבא וסחט מיץ לימון לרוב והנכדה טעמה ואמרה כי-טוב.
לאחר שקראנו את הסיפור כמה וכמה פעמים, סיפרתי שוב את הסיפור והפעם נתתי לילדים להמשיך את סופי המילים המתחרזות.
אני: ...והנכדה טעמה וראתה כי....
ילדה: נוּחַ.
בני בן השבע שהולך לכיתה א' סיפר לי בהפתעה מוחלטת שהוא היה בטוח שבמונח: "שבירת עשרת" מדובר בכלל בסרט.
ויש עוד המון דוגמאות שמראות שהחשיבה של הילדים היא מיידית ומבוססת על קשרים טריים וחדשים במח.
בגלל הטריות והחדשות הזאת- הילדים הרבה פחות מקובעים בחשיבתם ואם יוצאים מנקודת ההנחה הזאת, אפשר להגיע לרמות יצירתיות גדולות עם הילדים כששרביט היצירתיות מופנה אל הילדים. בד"כ הגננת היא זאת שבאה עם רעיונות ומוסכמות ולכן לא תמיד יצירתיות הילדים יכולה לבוא לידי ביטוי.
הפרוייקטים הכי יפים והלמידה הכי מרעננת מתרחשת כאשר הגננת מקשיבה לילדים וזורמת עם הרעיונות שלהם.
בגן אחד הילדים התלוננו שביום שישי ההורים שלהם הולכים לבית קפה בבוקר בזמן שהם בגן. הגננת הקשיבה לדבריהם ושאלה- אז מה הייתם רוצים לעשות? והילדים ענו- גם אנחנו רוצים ללכת לבית קפה. הגננת חשבה קצת ואמרה- אז בואו נכין בית קפה בגן! הילדים נתנו שם לבית הקפה, הכינו תפריט- שוקו ועוגיות- הכינו שלט גדול עם שם בית הקפה "שוקו" ו"כתבו" תפריטים ותמחרו- ביום שישי לאחר מכן הוזמנו ההורים לבית הקפה "שוקו".
בגן אחר בעקבות משחק בפינת הקוביות שבו בנו הילדים מתקני ספורט- זרמה איתם הגננת לפרוייקט אולימפיאדה שבו התחרו הילדים בענפים שונים, הילדים יצרו מדליות בפינת היצירה, למדו על טבלאות, בנו מסלולי ריצה ומסלולי מכשולים ועוד.
מספיק לצפות בילדים בפינת גרוטאות כדי להבין כמה יצירתיים הם הילדים ולאיזה מבנים מורכבים הם יכולים להגיע- וחשוב מכך- זה לא המורכבות של המבנה כמו ההסבר שהילד יתן למה שהוא יצר. פעם אחת אמר לי ילד- יצרתי עטלף יום. זה עטלף שער ביום וישן בלילה. אבל הוא עדיין עטלף.
מצחיק למשל לשמוע ילדים המשוויצים על גיל הוריהם.
אורי: אבא שלי בן 27!
גיא: אז מה אבא שלי בן 34!
אורי: בעצם אבא שלי כבר בן 43!
גיא: אבא שלי בן 47!
מתן מתערב וחותם את העניין: אבא שלי בן 99!
אין להם בעיה עם זה שלפני רגע הם אמרו משהו אחר -מותר להם לשנות את דעתם מרגע לרגע- חוקי הלוגיקה פה לא משחקים תפקיד.
סוג נוסף של חשיבה שונה של ילדים- דברים שאי אפשר לראות בעיניים ואנחנו טוענים שהם קיימים- בשביל ילדים זה דבר מאד קשה לתפוס.
ילד אחד שטף ידיים עם סבון ודיבר אל עצמו- אני יודע שיש לי חיידקים על הידיים למרות שאני לא רואה אותם, אבל אני לא מבין איך החיידקים רואים אחד את השני.
ילדה אחת צבעה בצבע לבן על נייר לבן והסבירה לחברתה- את יודעת למה לא רואים את הצבע הלבן? כי הוא לא רואה לאן הוא הולך.
ילדה חילונית שראתה שתי גננות חרדיות מחליפות פאה ביניהן אמרה בתמיהה- הן יכולות להחליף ראש.
ולפעמים קשה לעקוב אחר צורת החשיבה של ילדים- כשהעברתי אתרוג בין הילדים לקראת חג הסוכות ושאלתי אותם מה הוא מזכיר להם- אמר ילד אחד: הוא מזכיר לי את חיפה. ולמה את חיפה? שאלתי - כי הוא צהוב! ענה לי הילד כמובן מאליו.
הדבר האחרון שאציין בפוסט הזה בקשר לחשיבה של ילדים זה עניין הפוליטיקלי קורקט. ילדים לומדים לאט לאט את הרעיון של התחשבות באחר וברגשותיו. הם אומרים מה שהם מרגישים, הם אומרים מה שהם רואים- הם לא מבינים איך הדברים שלהם יתפסו ע"י אחר- זה מופשט מידי להבין דבר כזה. רק אחרי שיפַּגעו בעצמם כמה פעמים יהיה אפשר לדבר איתם על חוויות שלהם ולשקף להם שכמו שהם מרגישים רע- כך בדיוק חבריהם מרגישים כשהם פוגעים בהם. וגם למידת כללים באופן אוטומטי כמו- אני לא אומר שמנה או מכוערת כשאני חושב כך על מישהי. (ובטח שלא על הגננת!! :-) )
אך מעבר לכך- ילדים מספרים ה-כל בגן. דעו לכם והשמרו לכם...במפגש בוקר אחד אמר ילד בהתפעלות אמיתית: וואו איזה פליצה אמא שלי עשתה הבוקר!
וילדים גם מספרים מה הוריהם חושבים על הגן, על הגננת, על הסייעות. הם שומעים הכל ומעבירים הכל ואין להם את השיפוט של מה אומרים ומה לא אומרים.
ונסיים בשיבוש שיר נחמד-
בשיר על המשפחה יש משפט שאומר- וזאת היא האחות עלמת החן-
הילדים בגן התרגלו לצעוק בהתרגשות: וזאת היא האחות אלפקה כן!
ניסיתי לתקנם כמה פעמים...אבל זה היה פשוט פחות כיף ממה שהם המציאו.
כל יום אני מוצאת את עצמי נפעמת או משועשעת מאד לפחות כמה פעמים ביום.
בשנים שבהם אני מפוקסת על עצמי יותר ונמצאת כולי בתוך הגן ולא כמו השנה- חצי בלימודים וחצי בגן- אני מנהלת רישום של פנינים ותובנות הילדים.
מעבר לשעשוע שבעניין, זה מספק הצצה מעניינת לצורת החשיבה של הילדים. החשיבה של הילדים היא קונקרטית. והקישורים שלהם בראש הם מאד מילוליים- המילה מושכת אחריה את המחשבה. למשל רוב הילדים מתבלבלים בין פורים ויום הכיפורים.
וכששאלתי פעם את הילדים מה המשותף לסביבון, רעשן, שופר ומצה- ענה לי ילד אחד- כולם שייכים לחוגים.
הסיפור אליעזר והגזר מסתיים בדקלום שיש בו את המשפט:
הוסיף סבא וסחט מיץ לימון לרוב והנכדה טעמה ואמרה כי-טוב.
לאחר שקראנו את הסיפור כמה וכמה פעמים, סיפרתי שוב את הסיפור והפעם נתתי לילדים להמשיך את סופי המילים המתחרזות.
אני: ...והנכדה טעמה וראתה כי....
ילדה: נוּחַ.
בני בן השבע שהולך לכיתה א' סיפר לי בהפתעה מוחלטת שהוא היה בטוח שבמונח: "שבירת עשרת" מדובר בכלל בסרט.
ויש עוד המון דוגמאות שמראות שהחשיבה של הילדים היא מיידית ומבוססת על קשרים טריים וחדשים במח.
בגלל הטריות והחדשות הזאת- הילדים הרבה פחות מקובעים בחשיבתם ואם יוצאים מנקודת ההנחה הזאת, אפשר להגיע לרמות יצירתיות גדולות עם הילדים כששרביט היצירתיות מופנה אל הילדים. בד"כ הגננת היא זאת שבאה עם רעיונות ומוסכמות ולכן לא תמיד יצירתיות הילדים יכולה לבוא לידי ביטוי.
הפרוייקטים הכי יפים והלמידה הכי מרעננת מתרחשת כאשר הגננת מקשיבה לילדים וזורמת עם הרעיונות שלהם.
בגן אחד הילדים התלוננו שביום שישי ההורים שלהם הולכים לבית קפה בבוקר בזמן שהם בגן. הגננת הקשיבה לדבריהם ושאלה- אז מה הייתם רוצים לעשות? והילדים ענו- גם אנחנו רוצים ללכת לבית קפה. הגננת חשבה קצת ואמרה- אז בואו נכין בית קפה בגן! הילדים נתנו שם לבית הקפה, הכינו תפריט- שוקו ועוגיות- הכינו שלט גדול עם שם בית הקפה "שוקו" ו"כתבו" תפריטים ותמחרו- ביום שישי לאחר מכן הוזמנו ההורים לבית הקפה "שוקו".
בגן אחר בעקבות משחק בפינת הקוביות שבו בנו הילדים מתקני ספורט- זרמה איתם הגננת לפרוייקט אולימפיאדה שבו התחרו הילדים בענפים שונים, הילדים יצרו מדליות בפינת היצירה, למדו על טבלאות, בנו מסלולי ריצה ומסלולי מכשולים ועוד.
מספיק לצפות בילדים בפינת גרוטאות כדי להבין כמה יצירתיים הם הילדים ולאיזה מבנים מורכבים הם יכולים להגיע- וחשוב מכך- זה לא המורכבות של המבנה כמו ההסבר שהילד יתן למה שהוא יצר. פעם אחת אמר לי ילד- יצרתי עטלף יום. זה עטלף שער ביום וישן בלילה. אבל הוא עדיין עטלף.
מצחיק למשל לשמוע ילדים המשוויצים על גיל הוריהם.
אורי: אבא שלי בן 27!
גיא: אז מה אבא שלי בן 34!
אורי: בעצם אבא שלי כבר בן 43!
גיא: אבא שלי בן 47!
מתן מתערב וחותם את העניין: אבא שלי בן 99!
אין להם בעיה עם זה שלפני רגע הם אמרו משהו אחר -מותר להם לשנות את דעתם מרגע לרגע- חוקי הלוגיקה פה לא משחקים תפקיד.
סוג נוסף של חשיבה שונה של ילדים- דברים שאי אפשר לראות בעיניים ואנחנו טוענים שהם קיימים- בשביל ילדים זה דבר מאד קשה לתפוס.
ילד אחד שטף ידיים עם סבון ודיבר אל עצמו- אני יודע שיש לי חיידקים על הידיים למרות שאני לא רואה אותם, אבל אני לא מבין איך החיידקים רואים אחד את השני.
ילדה אחת צבעה בצבע לבן על נייר לבן והסבירה לחברתה- את יודעת למה לא רואים את הצבע הלבן? כי הוא לא רואה לאן הוא הולך.
ילדה חילונית שראתה שתי גננות חרדיות מחליפות פאה ביניהן אמרה בתמיהה- הן יכולות להחליף ראש.
ולפעמים קשה לעקוב אחר צורת החשיבה של ילדים- כשהעברתי אתרוג בין הילדים לקראת חג הסוכות ושאלתי אותם מה הוא מזכיר להם- אמר ילד אחד: הוא מזכיר לי את חיפה. ולמה את חיפה? שאלתי - כי הוא צהוב! ענה לי הילד כמובן מאליו.
הדבר האחרון שאציין בפוסט הזה בקשר לחשיבה של ילדים זה עניין הפוליטיקלי קורקט. ילדים לומדים לאט לאט את הרעיון של התחשבות באחר וברגשותיו. הם אומרים מה שהם מרגישים, הם אומרים מה שהם רואים- הם לא מבינים איך הדברים שלהם יתפסו ע"י אחר- זה מופשט מידי להבין דבר כזה. רק אחרי שיפַּגעו בעצמם כמה פעמים יהיה אפשר לדבר איתם על חוויות שלהם ולשקף להם שכמו שהם מרגישים רע- כך בדיוק חבריהם מרגישים כשהם פוגעים בהם. וגם למידת כללים באופן אוטומטי כמו- אני לא אומר שמנה או מכוערת כשאני חושב כך על מישהי. (ובטח שלא על הגננת!! :-) )
אך מעבר לכך- ילדים מספרים ה-כל בגן. דעו לכם והשמרו לכם...במפגש בוקר אחד אמר ילד בהתפעלות אמיתית: וואו איזה פליצה אמא שלי עשתה הבוקר!
וילדים גם מספרים מה הוריהם חושבים על הגן, על הגננת, על הסייעות. הם שומעים הכל ומעבירים הכל ואין להם את השיפוט של מה אומרים ומה לא אומרים.
ונסיים בשיבוש שיר נחמד-
בשיר על המשפחה יש משפט שאומר- וזאת היא האחות עלמת החן-
הילדים בגן התרגלו לצעוק בהתרגשות: וזאת היא האחות אלפקה כן!
ניסיתי לתקנם כמה פעמים...אבל זה היה פשוט פחות כיף ממה שהם המציאו.
מיוחד הבלוג שלך, ואני עוקבת אחריו בשקיקה. במיוחד אני נהנית מתיאור אופן חשיבתם של הילדים.
השבמחקתודה!
תודה לך
השבמחק