רציתי לכתוב פוסט על מפגש הבוקר. חשבתי להתרכז בעובדה שזהו המפגש הפותח את היום. עד למפגש הבוקר הילדים מגיעים ומשחקים משחק חופשי ומשתחררים לאיטם ובד"כ בדיוק כשהם מגיעים לשיא המרץ ההשתוללות והפטפוט- אנחנו אוספים אותם למפגש בוקר שמכניס קצת סדר בבלאגן. זהו מפגש שכעקרון אמור להיות מעין ברכת בוקר טוב, סקירה קצרה על התאריך- איזה יום, מהו מזג האויר, אם חג מתקרב או יום הולדת שזל אחד הילדים נשוחח על כך ואז עוברים לתוכן כלומר- הנושא הנלמד. זהו מפגש לימודי ומבין כל המפגשים הוא היעיל ביותר כי הילדים רעננים והגננת רעננה וכולם מכוונים לקליטה מלאה. מפגש הבוקר יהיה גם ארוך יותר משאר המפגשים כי טווח הקשב יאפשר זאת. עם הקטנטנים אני יכולה לשבת עד חצי שעה עם ילדי גן טרום-חובה וחובה גם עד ארבעים דקות. כמובן שהזמן הזה מחולק בין פעילות תנועתית ומוזיקלית ולא רק הקשבה פאסיבית שאז כמובן שטווחי הזמן מצטצמצמים משמעותית.
על כל מקרה... ישבתי עם עצמי והתחלתי להעלות בעיני רוחי מפגשים שונים שעליהם ארצה לכתוב והחלטתי להתרכז דווקא במפגשים שלא יצאו אל הפועל. מפגשים שתוכננו ולא הגיעו לידי מימוש. לפחות לא באותו יום שאליו תוכננו.
למה שמפגש מתוכנן לא יצא אל הפועל? יש כמה סיבות שדבר כזה קורה.
לפעמים קורה דבר מה חריג בהתנהגות הילדים שדורש עצירה מוחלטת של סדר היום והתעכבות על המעשה. למשל בזמן שהילדים מתארגנים לשבת אני רואה ילד שמוריד את מכנסיו במטרה ברורה לשעשע את חבריו ע"י הצגת איבריו הפרטיים - אני יכולה לגעור בו או להעיר לו שלא כך עושים ולעבור הלאה לסדר היום אבל בד"כ אני מנצלת התנהגויות כאלו שקורות מול העיניים שלי לעשות פסק זמן בסדר היום.
יש נושאים שהם לא על ציר הלימוד השנתי- לא תחילת השנה ולא חגי תשרי ולא חנוכה ולא הסתיו או החצב. נושאים חשובים שכל גננת מכניסה אותם לסדר היום בדרכה, בזמנה ולפי השקפת עולמה. אני בעד להכות בברזל בעודו חם. תמיד אנצל התנהגויות חריגות לעצירה מוחלטת ולהעלאת הנושא החשוב לסדר היום. במיוחד ילדים צעירים חושבים קונקרטית לומדים טוב יותר כשהדוגמא המוחשית קרתה בדיוק כרגע. גם אם כבר נלמד הנושא של פרטיות אברי הגוף- ודווקא אם כבר נלמדה ובכ"ז הילד הראה את אבריו הפרטיים ועוד במפגש בוקר- מול עיני הגננת, זו כמעט חובה שלי להתייחס לכך ברצינות הראויה לנושא.
סיבה נוספת שיכולה להסית אותי מהמפגש שתכננתי - דיווחי הורים. לפעמים מגיעים ילד והורה בבוקר ומייד רואים שמשהו קרה. משהו ששפת הגוף שלהם כבר אומר לי שאני צריכה ללכת הצידה ולברר מה העניין. ואם ההורה מספר לי משהו חריג על הילד- ברמה האישית. אפילו ברמה של חלום רע במיוחד,אולי חיית מחמד שנדרסה, קושי ספציפי נקודתי רגשי- לפעמים אני אחליט להקדיש את המפגש לעניין זה. כמובן שזה תלוי בילד ובמקרה אבל לרוב מפגש הבוקר יעיל להעלאת הנושא ותמיד הילדים יתחברו לנושא מנקודת המבט שלהם וישתפו ויראו לילד שהוא לא לבד בתחושות שלו או בחוויה שלו ויהוו מעין קבוצת תמיכה לחברם הקטן.
וסיבה נוספת לשיבוש מפגש הבוקר- וזוהי הסיבה השכיחה ביותר שאני משתמשת בה כדי לדחות תכנים- זה המקום האישי שכל ילד רוצה לעצמו.
אחד הדברים שהבנתי כבר בתחילת דרכי, זה שלילדי הגן יש צורך עצום לדבר בקבוצה ושיקשיבו להם.
במפגש בוקר שבו לשאלה פשוטה כמו- מהו מזג האויר היום? או איזה יום היה אתמול? הילדים ידברו וידברו וידברו ואני אמצא את עצמי מתקשה להשליט שקט בגן, אני ארגיש באוויר את הצורך בונטילציה ואני אניח את הנושא הלימודי בצד.
הדרך שלי לתת לכל ילד את הבמה מבלי לשעמם את השאר זה ע"י הזמנה שלהם אלי. ילד ילד מגיעים אלי ומתיישבים לידי על כיסא מיוחד- או עלי, ואנחנו מתחילים לדבר עליו. איך הוא נראה לנו היום, איזה חולצה יש לו היום, מה הוא אכל לארוחת הבוקר, מה יש לו לספר לנו? מה אנחנו רוצים לומר לו?
תשמעו...אם אני לא אעצור אותם הם ידברו גם חצי שעה בלי הפסקה. והם לא יחזרו על עצמם או יהיו מטופשים- באמת יש להם המון חוויות והמון דברים לדבר על. הילדים מחכים בקוצר רוח לתור שלהם ומכיוון שאני לא מזמינה אלי ילד שלא מכבד אחרים -הם משתדלים מאד לשמור על שקט ולכבד את התור של מי שנמצא בעמדת הכוכב.
הם יספרו על חלומות שלהם, על האחים שלהם והחברים של האחים שלהם, על החיות שלהם, על מה שהם ראו בדרך לגן, על מה שהחברים שלהם עשו או לא עשו, על בגדים שיש להם בארון ועל בגדים שהם היו רוצים שיהיו להם, על צעצועים שבורים על המכונית של ההורים שלהם, על הסבתות והסבים שלהם ועל הדודים ועל מה הם יעשו כשהם יהיו גדולים ומה יהיה כשהם יהיו בבית הספר, ומה היה כשהיו תינוקות והיו בבטן של אמא שלהם -הבנתם את התמונה.
אין פעם שילד יגיד לי- טוב גמרתי לדבר. אני תמיד אצטרך לעצור אותם. זה מדהים כשעוצרים לחשוב על זה.
מפגשי בוקר מסוג זה לא תורמים ברמה הלימודית הקונקרטית לנושא הנלמד, הם מקשים על המשך היום בגן כי הילדים קמים מהמפגש ובעצם אין להם רמז לגבי המשך התנהלות היום בד"כ היום מאורגן סביב הנושא של מפגש בוקר- גם היצירה המתוכננת תהיה סביב הנושא הזה.
ובכ"ז אני לא מוותרת על מפגשים כאלו מידי פעם. התרומה של המפגשים האלו כבודה במקומה מונח.
לאקלים החברתי בגן, להעמקת הקשר בין הילדים לבינם וביני לבינם.
ובעיקר התחושה של כל ילד שבאמת הקשיבו לו ושמעו אותו, שהוא מיוחד וייחודי, שהחוויות שלו הן חד פעמיות ורק שלו. שהוא בעצם כוכב. איזה מפגש לימודי יכול לתת לילד תחושה כזאת?
על כל מקרה... ישבתי עם עצמי והתחלתי להעלות בעיני רוחי מפגשים שונים שעליהם ארצה לכתוב והחלטתי להתרכז דווקא במפגשים שלא יצאו אל הפועל. מפגשים שתוכננו ולא הגיעו לידי מימוש. לפחות לא באותו יום שאליו תוכננו.
למה שמפגש מתוכנן לא יצא אל הפועל? יש כמה סיבות שדבר כזה קורה.
לפעמים קורה דבר מה חריג בהתנהגות הילדים שדורש עצירה מוחלטת של סדר היום והתעכבות על המעשה. למשל בזמן שהילדים מתארגנים לשבת אני רואה ילד שמוריד את מכנסיו במטרה ברורה לשעשע את חבריו ע"י הצגת איבריו הפרטיים - אני יכולה לגעור בו או להעיר לו שלא כך עושים ולעבור הלאה לסדר היום אבל בד"כ אני מנצלת התנהגויות כאלו שקורות מול העיניים שלי לעשות פסק זמן בסדר היום.
יש נושאים שהם לא על ציר הלימוד השנתי- לא תחילת השנה ולא חגי תשרי ולא חנוכה ולא הסתיו או החצב. נושאים חשובים שכל גננת מכניסה אותם לסדר היום בדרכה, בזמנה ולפי השקפת עולמה. אני בעד להכות בברזל בעודו חם. תמיד אנצל התנהגויות חריגות לעצירה מוחלטת ולהעלאת הנושא החשוב לסדר היום. במיוחד ילדים צעירים חושבים קונקרטית לומדים טוב יותר כשהדוגמא המוחשית קרתה בדיוק כרגע. גם אם כבר נלמד הנושא של פרטיות אברי הגוף- ודווקא אם כבר נלמדה ובכ"ז הילד הראה את אבריו הפרטיים ועוד במפגש בוקר- מול עיני הגננת, זו כמעט חובה שלי להתייחס לכך ברצינות הראויה לנושא.
סיבה נוספת שיכולה להסית אותי מהמפגש שתכננתי - דיווחי הורים. לפעמים מגיעים ילד והורה בבוקר ומייד רואים שמשהו קרה. משהו ששפת הגוף שלהם כבר אומר לי שאני צריכה ללכת הצידה ולברר מה העניין. ואם ההורה מספר לי משהו חריג על הילד- ברמה האישית. אפילו ברמה של חלום רע במיוחד,אולי חיית מחמד שנדרסה, קושי ספציפי נקודתי רגשי- לפעמים אני אחליט להקדיש את המפגש לעניין זה. כמובן שזה תלוי בילד ובמקרה אבל לרוב מפגש הבוקר יעיל להעלאת הנושא ותמיד הילדים יתחברו לנושא מנקודת המבט שלהם וישתפו ויראו לילד שהוא לא לבד בתחושות שלו או בחוויה שלו ויהוו מעין קבוצת תמיכה לחברם הקטן.
אחד הדברים שהבנתי כבר בתחילת דרכי, זה שלילדי הגן יש צורך עצום לדבר בקבוצה ושיקשיבו להם.
במפגש בוקר שבו לשאלה פשוטה כמו- מהו מזג האויר היום? או איזה יום היה אתמול? הילדים ידברו וידברו וידברו ואני אמצא את עצמי מתקשה להשליט שקט בגן, אני ארגיש באוויר את הצורך בונטילציה ואני אניח את הנושא הלימודי בצד.
הדרך שלי לתת לכל ילד את הבמה מבלי לשעמם את השאר זה ע"י הזמנה שלהם אלי. ילד ילד מגיעים אלי ומתיישבים לידי על כיסא מיוחד- או עלי, ואנחנו מתחילים לדבר עליו. איך הוא נראה לנו היום, איזה חולצה יש לו היום, מה הוא אכל לארוחת הבוקר, מה יש לו לספר לנו? מה אנחנו רוצים לומר לו?
תשמעו...אם אני לא אעצור אותם הם ידברו גם חצי שעה בלי הפסקה. והם לא יחזרו על עצמם או יהיו מטופשים- באמת יש להם המון חוויות והמון דברים לדבר על. הילדים מחכים בקוצר רוח לתור שלהם ומכיוון שאני לא מזמינה אלי ילד שלא מכבד אחרים -הם משתדלים מאד לשמור על שקט ולכבד את התור של מי שנמצא בעמדת הכוכב.
הם יספרו על חלומות שלהם, על האחים שלהם והחברים של האחים שלהם, על החיות שלהם, על מה שהם ראו בדרך לגן, על מה שהחברים שלהם עשו או לא עשו, על בגדים שיש להם בארון ועל בגדים שהם היו רוצים שיהיו להם, על צעצועים שבורים על המכונית של ההורים שלהם, על הסבתות והסבים שלהם ועל הדודים ועל מה הם יעשו כשהם יהיו גדולים ומה יהיה כשהם יהיו בבית הספר, ומה היה כשהיו תינוקות והיו בבטן של אמא שלהם -הבנתם את התמונה.
אין פעם שילד יגיד לי- טוב גמרתי לדבר. אני תמיד אצטרך לעצור אותם. זה מדהים כשעוצרים לחשוב על זה.
מפגשי בוקר מסוג זה לא תורמים ברמה הלימודית הקונקרטית לנושא הנלמד, הם מקשים על המשך היום בגן כי הילדים קמים מהמפגש ובעצם אין להם רמז לגבי המשך התנהלות היום בד"כ היום מאורגן סביב הנושא של מפגש בוקר- גם היצירה המתוכננת תהיה סביב הנושא הזה.
ובכ"ז אני לא מוותרת על מפגשים כאלו מידי פעם. התרומה של המפגשים האלו כבודה במקומה מונח.
לאקלים החברתי בגן, להעמקת הקשר בין הילדים לבינם וביני לבינם.
ובעיקר התחושה של כל ילד שבאמת הקשיבו לו ושמעו אותו, שהוא מיוחד וייחודי, שהחוויות שלו הן חד פעמיות ורק שלו. שהוא בעצם כוכב. איזה מפגש לימודי יכול לתת לילד תחושה כזאת?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה