ובינתיים בגן העיריה...בגן העיריה זה הולך ככה. גם כאן, בעיקר בגנים הטרום-טרום חובה המיועדים לבני שלש, יכולה כל אחת להכנס לעבודה כסייעת. בגני טרום חובה וחובה נדרשות הסייעות להשתתף בקורסים ובהשתלמויות וזאת על מנת לקבל קביעות בעבודה. סייעת שאין לה קביעות תלויה בחסדי הגננת. אם הגננת תמליץ עליה היא תשאר במערכת ואם היא לא תמליץ עליה, היא תועף מהמערכת.
הקורסים וההשתלמויות שסייעות גני העיריה נשלחות אליהם הם בנושאים מגוונים ומעניינים. תזונת ילדים, בעיות אכילה, בעיות התנהגות בגן והחינוך המיוחד, השתלמות בתנועה ועוד. הקורסים הם טעימות קטנות על קצה המזלג אבל נותנות לסייעות הרבה חומר למחשבה ורעיונות לפעולה עם הילדים.
סייעות שלומדות בקורסים ובהשתלמויות נקראות סייעות פדגוגיות ונבדלות מ"סתם" סייעות מעצם העובדה שהן לומדות, מתפתחות ומתמקצעות. למערכת יש אינטרס להשקיע בסייעות מקצועיות יותר והלימודים של הסייעות מסובסדים עד כדי מחצית משכר הלימוד מכספי העיריה.
לאחר שסייעת מלאה את מכסת שעות ההתמקצעות שלה וזכתה בקביעות, לעיריה יש מוטיבציה גבוהה יותר להמשיך להעסיקה בגני העיריה. היא ממשיכה להשתתף בהשתלמויות לצורך קבלת נקודות גמול.
איני בטוחה שמידע זה נכון לגבי כל הערים בארץ.
בגני נעמת וויצו יש מטפלות שנרדשות לעבור קורס מטפלות כלשהו. ויש גנים פרטיים שאין בהם גננות כלל אלא רק מטפלות.
אחת החברות שלי היא סייעת בגן עיריה. היא לומדת פעם בשבוע בסמינר הקיבוצים בקורס סייעות פדגוגיות.
בשנה שעברה לקחה קורס על תזונת ילדים. במסגרת הקורס קיבלה משימות לביצוע בגן. משימה אחת היתה אפיית חלה עם קבוצת ילדים תוך פעילות חינוכית בדבר החיטה וגילגוליה מגרגר קטן ועד לחלה.
כשהגיעה אל הגן ברוב עניין ורצון טוב נתקלה בפנים חמוצות של הגננת. קודם תנקי את השירותים עם אקונומיקה. כשסיימה לעשות זאת אמרה לה הגננת: אני זקוקה לך כרגע עם הילדים, כעבור יומיים של התנהגות מתנשאת מצד הגננת הבינה חברתי שלגננת אין שום רצון לפנות את מקומה כאחראית בלעדית לפעילות החינוכית עם הילדים. את פעילות אפיית החלה ביצעה עם הילדים ביומה החופשי של הגננת והפעילות היתה מוצלחת ומהנה מאד עבור הילדים. הסייעת היא האחראית על תזונתם ולכן אך טבעי שפעילויות הקשורות לבישול ולמידה סביב הנושא יעשו באופן ישיר על-ידי הסייעת. זה גם תורם למעמדה בכדמות חינוכית בקרב הילדים.
אותה גננת הקפידה למשוך מידי הסייעת ילדים בוכים שבאו להתנחם אצלה באמירה כגון: "מה קרה חמוד שלי? בוא תספר לי" ובנימה עיניינית פונה אל הסייעת ואומרת לה- "לכי לגזור לי שלושים עיגולים ליצירה של מחר".
הכרתי את הגננת הזאת. היא גננת טובה. יודעת להתנהל עם הילדים ,מקדמת אותם ,מעניינת אותם, מתקשרת היטב עם ההורים. עם זאת, מעולם לא החזיקה מעמד עם אותה סייעת ליותר משנה אחת. ללמדך, גננת טובה לא אומר בהכרח אדם טוב.
ההבדל הגדול ביותר בין גן פרטי לגן עיריה הוא עניין האינטרס הכלכלי. בגן פרטי למנהלת הגן שהיא כמעט תמיד גננת ראשית בגן- יש אינטרס כלכלי מובהק. הגן הוא מקור פרנסתה. היא מנהלת עסק. היא מוכרת חינוך. בעיני זה משפט פרדוקסלי.
בגן העיריה הגננת לא מרוויחה את כספם של ההורים בשום דרך שהיא. היא עובדת בגן ומנהלת אותו אך פטורה מכל כאב הראש הכרוך בגיוס ילדים וצוות לגן. בגן עיריה יש שתי נשים. הגננת והסייעת. שתיהן המבוגרות היחידות בגן (אכתוב גננת למרות שיש גם גננים). הן למעשה אמורות לנהל את הגן יחד כשהסייעת כפופה לגננת.
כן, על הגננת לדעת לנהל את הסייעת אך לא לרדות בה או להתנשא עליה בכל דרך שהיא. האינטרס המשותף הוא טובת הילדים, הצלחת הגן וניהול יום זורם בגן. המפתח להצלחתן הוא הגדרת תפקידים ברורה וחד משמעית יחד עם שמירה על ראש פתוח ויצירתי. כך למשל ביום שהגננת לא מרגישה טוב, הסייעת תוכל למלא את מקומה בהעברת מפגש סוף היום בעוד הגננת נחה בפעילות המרגיעה של שטיפת הכלים במטבח השקט. וזאת בהחלט מנוחה לפעמים. לא פעם אני עוברת לייד אחת הסייעות ומייחלת- תני לי להחליף אותך בשטיפת הכלים וכנסי את לג'ונגל שמחכה לי מאחורי הדלת...
לצערי בגני עיריה פעמים רבות יש מריבות וויכוחים בין הסייעת לגננת ולא אחת נפרדת דרכן המשותפת כשהכח נשאר בידי הגננת- היא יכולה לאל להמליץ על הסייעת ואם אין לה קביעות- היא תמצא את עצמה חסרת עבודה.
הכרתי גם סייעות בגני עיריה שרמסו ברגל גסה גננות חדשות שנכנסו למערכת. באחד הגנים ההורים התרגלו לראות את הגננת מנקה את הגן בעוד הסייעת יושבת עם הילדים ושותה קפה בחצר. באותו גן נוצר מצב שההורים התחילו להתייחס אל הסייעת כאל הדמות הסמכותית ופנו אליה בשאלות הנוגעות אל הילדים. הגננת נעשתה ממורמרת יותר, הילדים החלו פונים רק אל הסייעת בכניסה לגן, בסוף השנה נעלמה הגננת מהגן. השמועות סיפרו שהועברה לגן אחר.
כריזמה ואסרטיויות הם כלים הכרחיים לגננת.
ונחזור לגן הפרטי- בגן הפרטי המנהלת היא בוסית ישירה של הסייעות. ומה קורה כשהמנהלת לא נמצאת בגן?
במקרה כזה היא מבקשת מהגננת למלא את מקומה. אני כגננת מסרבת לקחת על עצמי תפקיד זה. אני מסכימה לקבל על עצמי את ניהולה של הסייעת "שלי" אבל רק במה שקשור לעבודה השוטפת שלנו עם הילדים.
מה שקורה במצב כזה הוא תופעה מטרידה בעיני. הסייעות מתחילות לרדות זו בזו! המנהלת לא נמצאת ובמקום שהן תנצלנה את ההזדמנות למעט שפיות, הן עסוקות בלבדוק אחת את השניה. כל אחת לוקחת על עצמה את תפקיד המנהלת. לא אחת הן פונות אלי בבקשה ללכת ולזרז סייעת אחרת בביצוע משימה. "ראית כמה זמן לוקח לה לסדר את המזרונים? לכי תגידי לה משהו!" או- "שמת לב כמה צילי וגילי מפטפטות אחת עם השניה במקום לעבוד? לכי תגידי להן משהו!". לא אחת אמרתי לסייעות- אתן עובדות כ"כ קשה, יום אחד בשבוע יש לכן קצת שקט ושלווה בגן, תנצלו את זה לעבודה בקצב נורמלי. שום דבר לא יקרה אם סידור המזרונים יקח עשר דקות יותר.
לסיכום, סייעות בגני עיריה נדרשות ליותר מעצמן. הן נדרשות ללמוד נושאים הקשורים לחיי הילדים, הן נדרשות להתמקצעות. יש להן יותר סיכוי למעמד והנאה בעבודה אך הן עדיין כפופות לגננת.
מבחינת תנאי עבודה- פחות שעות- פחות שכר מגן פרטי אך עם זאת- יותר חופשות, תנאים סוציאליים ופנסיה.
יש לקחת בחשבון פרט חשוב, גנים פרטיים עובדים עם ילדים קטנים יותר. גילאי אפס עד שלש. הילדים דורשים הרבה יותר טיפול פיזי של האכלה וניקיון. זה לא משאיר לסייעות הרבה זמן ליוזמה חינוכית לעומת גני עיריה שבהם הילדים גדולים יותר וגמולים ואוכלים לבד.
הדבר העיקרי שאני מאמינה בו הוא ניתוק ניהול הגן הפרטי מתפקיד הגננת. מנהלת גן פרטי צריכה להיות אשת עסקים ולא אשת חינוך. היא צריכה להעסיק גננת או יועצת חינוכית שתתווה את הדרך החינוכית שהגן מאמין בו. היא צריכה למקצע את הסייעות שעובדות תחתיה, להעביר אותן השתלמויות וסדנאות בנושאים הקשורים לעבודתן עם הילדים. היא צריכה לתגמל אותן בהתאם לעבודתן. היא צריכה לתקשר עם ההורים רק בעיניינים מנהליים ולהפנות את ההורים אל האחראית החינוכית של הגן בכל שאלה אחרת. אני מאמינה שמנהלת גן שתפעל כך תרוויח יותר מכל מנהלת גן שמאכלסת בעצמה את תפקיד הגננת ומעסיקה נשים ממורמרות כסייעות בתנאי העסקה לא ראויים.
הקורסים וההשתלמויות שסייעות גני העיריה נשלחות אליהם הם בנושאים מגוונים ומעניינים. תזונת ילדים, בעיות אכילה, בעיות התנהגות בגן והחינוך המיוחד, השתלמות בתנועה ועוד. הקורסים הם טעימות קטנות על קצה המזלג אבל נותנות לסייעות הרבה חומר למחשבה ורעיונות לפעולה עם הילדים.
סייעות שלומדות בקורסים ובהשתלמויות נקראות סייעות פדגוגיות ונבדלות מ"סתם" סייעות מעצם העובדה שהן לומדות, מתפתחות ומתמקצעות. למערכת יש אינטרס להשקיע בסייעות מקצועיות יותר והלימודים של הסייעות מסובסדים עד כדי מחצית משכר הלימוד מכספי העיריה.
לאחר שסייעת מלאה את מכסת שעות ההתמקצעות שלה וזכתה בקביעות, לעיריה יש מוטיבציה גבוהה יותר להמשיך להעסיקה בגני העיריה. היא ממשיכה להשתתף בהשתלמויות לצורך קבלת נקודות גמול.
איני בטוחה שמידע זה נכון לגבי כל הערים בארץ.
בגני נעמת וויצו יש מטפלות שנרדשות לעבור קורס מטפלות כלשהו. ויש גנים פרטיים שאין בהם גננות כלל אלא רק מטפלות.
בשנה שעברה לקחה קורס על תזונת ילדים. במסגרת הקורס קיבלה משימות לביצוע בגן. משימה אחת היתה אפיית חלה עם קבוצת ילדים תוך פעילות חינוכית בדבר החיטה וגילגוליה מגרגר קטן ועד לחלה.
כשהגיעה אל הגן ברוב עניין ורצון טוב נתקלה בפנים חמוצות של הגננת. קודם תנקי את השירותים עם אקונומיקה. כשסיימה לעשות זאת אמרה לה הגננת: אני זקוקה לך כרגע עם הילדים, כעבור יומיים של התנהגות מתנשאת מצד הגננת הבינה חברתי שלגננת אין שום רצון לפנות את מקומה כאחראית בלעדית לפעילות החינוכית עם הילדים. את פעילות אפיית החלה ביצעה עם הילדים ביומה החופשי של הגננת והפעילות היתה מוצלחת ומהנה מאד עבור הילדים. הסייעת היא האחראית על תזונתם ולכן אך טבעי שפעילויות הקשורות לבישול ולמידה סביב הנושא יעשו באופן ישיר על-ידי הסייעת. זה גם תורם למעמדה בכדמות חינוכית בקרב הילדים.
אותה גננת הקפידה למשוך מידי הסייעת ילדים בוכים שבאו להתנחם אצלה באמירה כגון: "מה קרה חמוד שלי? בוא תספר לי" ובנימה עיניינית פונה אל הסייעת ואומרת לה- "לכי לגזור לי שלושים עיגולים ליצירה של מחר".
הכרתי את הגננת הזאת. היא גננת טובה. יודעת להתנהל עם הילדים ,מקדמת אותם ,מעניינת אותם, מתקשרת היטב עם ההורים. עם זאת, מעולם לא החזיקה מעמד עם אותה סייעת ליותר משנה אחת. ללמדך, גננת טובה לא אומר בהכרח אדם טוב.
ההבדל הגדול ביותר בין גן פרטי לגן עיריה הוא עניין האינטרס הכלכלי. בגן פרטי למנהלת הגן שהיא כמעט תמיד גננת ראשית בגן- יש אינטרס כלכלי מובהק. הגן הוא מקור פרנסתה. היא מנהלת עסק. היא מוכרת חינוך. בעיני זה משפט פרדוקסלי.
בגן העיריה הגננת לא מרוויחה את כספם של ההורים בשום דרך שהיא. היא עובדת בגן ומנהלת אותו אך פטורה מכל כאב הראש הכרוך בגיוס ילדים וצוות לגן. בגן עיריה יש שתי נשים. הגננת והסייעת. שתיהן המבוגרות היחידות בגן (אכתוב גננת למרות שיש גם גננים). הן למעשה אמורות לנהל את הגן יחד כשהסייעת כפופה לגננת.
כן, על הגננת לדעת לנהל את הסייעת אך לא לרדות בה או להתנשא עליה בכל דרך שהיא. האינטרס המשותף הוא טובת הילדים, הצלחת הגן וניהול יום זורם בגן. המפתח להצלחתן הוא הגדרת תפקידים ברורה וחד משמעית יחד עם שמירה על ראש פתוח ויצירתי. כך למשל ביום שהגננת לא מרגישה טוב, הסייעת תוכל למלא את מקומה בהעברת מפגש סוף היום בעוד הגננת נחה בפעילות המרגיעה של שטיפת הכלים במטבח השקט. וזאת בהחלט מנוחה לפעמים. לא פעם אני עוברת לייד אחת הסייעות ומייחלת- תני לי להחליף אותך בשטיפת הכלים וכנסי את לג'ונגל שמחכה לי מאחורי הדלת...
לצערי בגני עיריה פעמים רבות יש מריבות וויכוחים בין הסייעת לגננת ולא אחת נפרדת דרכן המשותפת כשהכח נשאר בידי הגננת- היא יכולה לאל להמליץ על הסייעת ואם אין לה קביעות- היא תמצא את עצמה חסרת עבודה.
הכרתי גם סייעות בגני עיריה שרמסו ברגל גסה גננות חדשות שנכנסו למערכת. באחד הגנים ההורים התרגלו לראות את הגננת מנקה את הגן בעוד הסייעת יושבת עם הילדים ושותה קפה בחצר. באותו גן נוצר מצב שההורים התחילו להתייחס אל הסייעת כאל הדמות הסמכותית ופנו אליה בשאלות הנוגעות אל הילדים. הגננת נעשתה ממורמרת יותר, הילדים החלו פונים רק אל הסייעת בכניסה לגן, בסוף השנה נעלמה הגננת מהגן. השמועות סיפרו שהועברה לגן אחר.
כריזמה ואסרטיויות הם כלים הכרחיים לגננת.
ונחזור לגן הפרטי- בגן הפרטי המנהלת היא בוסית ישירה של הסייעות. ומה קורה כשהמנהלת לא נמצאת בגן?
במקרה כזה היא מבקשת מהגננת למלא את מקומה. אני כגננת מסרבת לקחת על עצמי תפקיד זה. אני מסכימה לקבל על עצמי את ניהולה של הסייעת "שלי" אבל רק במה שקשור לעבודה השוטפת שלנו עם הילדים.
מה שקורה במצב כזה הוא תופעה מטרידה בעיני. הסייעות מתחילות לרדות זו בזו! המנהלת לא נמצאת ובמקום שהן תנצלנה את ההזדמנות למעט שפיות, הן עסוקות בלבדוק אחת את השניה. כל אחת לוקחת על עצמה את תפקיד המנהלת. לא אחת הן פונות אלי בבקשה ללכת ולזרז סייעת אחרת בביצוע משימה. "ראית כמה זמן לוקח לה לסדר את המזרונים? לכי תגידי לה משהו!" או- "שמת לב כמה צילי וגילי מפטפטות אחת עם השניה במקום לעבוד? לכי תגידי להן משהו!". לא אחת אמרתי לסייעות- אתן עובדות כ"כ קשה, יום אחד בשבוע יש לכן קצת שקט ושלווה בגן, תנצלו את זה לעבודה בקצב נורמלי. שום דבר לא יקרה אם סידור המזרונים יקח עשר דקות יותר.
לסיכום, סייעות בגני עיריה נדרשות ליותר מעצמן. הן נדרשות ללמוד נושאים הקשורים לחיי הילדים, הן נדרשות להתמקצעות. יש להן יותר סיכוי למעמד והנאה בעבודה אך הן עדיין כפופות לגננת.
מבחינת תנאי עבודה- פחות שעות- פחות שכר מגן פרטי אך עם זאת- יותר חופשות, תנאים סוציאליים ופנסיה.
יש לקחת בחשבון פרט חשוב, גנים פרטיים עובדים עם ילדים קטנים יותר. גילאי אפס עד שלש. הילדים דורשים הרבה יותר טיפול פיזי של האכלה וניקיון. זה לא משאיר לסייעות הרבה זמן ליוזמה חינוכית לעומת גני עיריה שבהם הילדים גדולים יותר וגמולים ואוכלים לבד.
הדבר העיקרי שאני מאמינה בו הוא ניתוק ניהול הגן הפרטי מתפקיד הגננת. מנהלת גן פרטי צריכה להיות אשת עסקים ולא אשת חינוך. היא צריכה להעסיק גננת או יועצת חינוכית שתתווה את הדרך החינוכית שהגן מאמין בו. היא צריכה למקצע את הסייעות שעובדות תחתיה, להעביר אותן השתלמויות וסדנאות בנושאים הקשורים לעבודתן עם הילדים. היא צריכה לתגמל אותן בהתאם לעבודתן. היא צריכה לתקשר עם ההורים רק בעיניינים מנהליים ולהפנות את ההורים אל האחראית החינוכית של הגן בכל שאלה אחרת. אני מאמינה שמנהלת גן שתפעל כך תרוויח יותר מכל מנהלת גן שמאכלסת בעצמה את תפקיד הגננת ומעסיקה נשים ממורמרות כסייעות בתנאי העסקה לא ראויים.
מרתק! כל הכבוד על ההיקף והפירוט- שמאפשרים התסכלות רחבה על הנושא הכאוב הזה.
השבמחקמקצוע המטפלת/סייעת נחשב למקצוע נחות ומתוגמל גם במעונות הממוסדים וגם בגנים הפרטיים בשכר נמוך, מן הנמוכים ובתנאי עבדות. ברוב המקומות אין צורך בתנאי סף משום סוג בשביל להתקבל, והעבודה קשה מנשוא ומורכבת. המציאות כיום שבגנים רבים חסרות סייעות, מעט מאד מוכנות לעבוד בעבודה הקשה והלא מתגמלת הזו, וכך "סף הקבלה" יורד עוד יותר.
עצוב מאד כך פני הדברים.
בתפיסה שלי, כל מבוגר שעובד עם תינוקות/פעוטות ילדים צעירים, מהווה דמות חינוכית עבורו. כל אינטראקציה בין מבוגר לתינוק, גם בעת החתלה והזנה רחיצה והשכבה - היא פעילות חינוכית בעל ערך חינוכי ופוטנציאל - אדיייר ללמידה עבור התינוק.
שורש הבעיה נעוץ (בין השאר) במדיניות החינוכית של מדינת ישראל בנוגע לחינוך וטיפול גילאי 0-4.
המצב שאת מתארת, הוא שיקוף, של היעדר מדיניות, היעדר אחריות של המדינה בנושא.
בנוגע לנושא האחרון שהעלית, הפרדה בין מנהלת גן וגננת יכולה להניב פירות רק אם המנהלת תהיה שותפה להתוויית "אני מאמין" חינוכי, ונמצאת בדיאלוג שוטף כל הזמן עם הגננת בהקשר לסוגיות חינוכיות/ניהוליות שצצות ביומיום, ולאופן בו הטיפול בהם נגזר מהתפיסה החינוכית של המקום. אם לא כן, בסוגיות בהם תתקיים סתירה בין העקרונות החינוכיים לעיקרון "הרווח הכספי" ויש לא מעט כאלו - ידה של המנהלת תהיה על העליונה, ע"ח הילדים - מניסיון.
יישר כח!
מעניין ומעשיר.
השבמחקאבל חייבת קצת למחות "בשם" הגן שאני מכירה:
אני מסכימה איתך שהשילוב של האינטרס העסקי והעיסוק החינוכי הוא בעייתי, ועדיף להפריד.
יחד עם זה, בפסקה הסוגרת את הפוסט הזה את מחברת כמה עניינים לא קשורים בנשימה אחת - עדיף לבעלת הגן להפריד את הסמכויות מאשר לרדות בסייעות - אלו שני עניינים שלא קשורים בכלל. בעלת גן שעובדת כגננת ראשית יוצרת לפעמים ניגודי עניינים שבינה לבינה, אבל אין לזה שום קשר ליחס הוגן לסייעות.
לא יודעת מה הסטטיסטיקה, אבל בגן האחד שאני מכירה אני מתרשמת שבעלת הגן, שהיא גם גננת (ואדם מצוין, בלי להכחיש את הבעייתיות בשילוב), נותנת לסייעות שלה יחס טוב, ואכן הן נשארות איתה שנים ארוכות.
מסכימה. לא חשבתי לעומק על הנושא של מנהלת הגן ותפקידה החינוכי בצוות. ההרגשה האינטואיטיבית שלי היא שיועיל לגן אם תהיה הפרדה בין הניהול הכלכלי לבין הניהול החינוכי של הגן.
השבמחק