כל החגים ובמיוחד חג הפורים וחג הפסח מעוררים הרבה תכונה בגן הילדים. וכמו בכל נושא- מייד מתעוררים הויכוחים. איך מעבירים לילדים את הסיפור התנכ"י, שככל מיתולוגיה, מתובלים בהרבה אלימות גראפית ונראטיבים אנטי-חינוכיים (מכת בכורות כדוגמא).
אני מספרת לילדים את הסיפור התנכ"י כלשונו. בכל גיל. את המן תלו ולא גירשו. וכן הלאה. אני משתדלת להכניס את העניין לפרספקטיבה מעשייתית- כלומר- הדבר קרה רחוק מפה- בזמן ובמקום אחר.
כפי שידעו האחים גרים- הסוד לכל מעשיה מוצלחת מתחיל בהרחקתה מעולם ההווה האפשרי. היו היה פעם, רחוק רחוק. ברגע שהילד שומע את המילים האלו הוא מייד מבין- אנחנו נכנסים לספירה אחרת. אפשר להתרווח אחורה ולהתחיל להתרגש. הכל יכול לקרות החוקים משתנים וזה בסדר כי זה לא פה ולא עכשיו.
הורים ומחנכים רבים מרחיקים את הילדים מהמעשיות הקלאסיות מתוך מחשבה שהן מפחידות מידי ולא מתאימות לחיים בתקופתנו. אני חושבת שזהו עוול. המעשיות מאפשרות לילדים לעבד פחדים, קונפליקטים ומחשבות אמיתיות שמעסיקות אותם- במודע או שלא במודע. עד כמה אמא שלי באמת אוהבת אותי, עד כמה באמת תמיד תגן עלי, האם אני עלול לעשות משהו שיגרום לה להפסיק לאהוב אותי? האם אמא שלי עלולה למות? מי ישמור עלי בעולם הזה. מחשבות על מוות באופן כללי. אלו מחשבות שקיימות בלבו של כל ילד- לרוב לא במודע. אלו מחשבות שגורמות לחלומות הרעים, להרטבות, לגמגום- תופעות רגשיות שאין להם הסבר-הרי הילד מקבל כ"כ הרבה תשומת לב ואהבה- מדוע הוא כוסס ציפורניים בלי הפסקה?
דווקא סיפורי המעשיות-הזאב האורב ביער, המתדפק באלימות על דלת הבית ומאיים להפילו, המכשפה בבית הממתקים, אמהות חורגות ומרושעות, ריצתה של שלגיה ביער החשוך- כל אלו פותחים נתיב ישיר למקומות החסומים האלו של הפחד הלא מודע. הם מתקבלים ע"י הילדים בשמחה ובהתרגשות. אף ילד לא נשאר אדיש. חלקם מכסים את האוזניים או מסתירים את הפנים. חלקם מתחבקים זה עם זה, זה פחד מרגש. שאתה רוצה להתמודד איתו. במיוחד חשוב לספר את הסיפורים כלשונם, כפי שהובאו במקור- העריכה והעיבוד הורסים את הקסם המדוקדק של המעשיות.
כשההורים של הנזל וגרטל מתכננים את נטישתם ביער- אני מתארת להם את הילדים שוכבים במיטתם ומאזינים באימה לתכנית. זוהי סצינה שכל ילד מכיר. ההקשבה לשיחת מבוגרים לא לגמרי מובנת כשאתה כבר במיטה, בחדר החשוך. אתה שומע את השם שלך בשיחה הזאת. אתה קולט ניואנסים, טון. אבל אתה ילד קטן. חסר אונים מול תכניות המבוגרים.
או אתה שוכב במיטה ושומע במעומעם את החדשות. לא לגמרי מבין מה שמעת עכשיו אבל זה לא נשמע טוב.
הם מתחברים לזה ומוקירים תודה לכך שלא מתעלמים מהחלקים האלו של החיים. העובדה היא שהחיים מורכבים. גם בגיל הרך. מצוקות יום-יום שהילדים חשופים אליהם, לחצים ומתיחות בין ההורים, כלב מפחיד שאני חייב לעבור מולו כל יום, טילים שנופלים פה- שגרת יום-יום של רבים מהילדים במדינה שלנו- פחדים.
אז איך יכול להיות שכשאני בגן הכל ורוד ושמח? שירים וריקודים ויום הולדת לאילן?
יש מקום של כבוד למעשיות הילדים. וכמובן שאני חוזרת על הרעיון שזוהי מעשיה, שלא קרתה מעולם.
היה היה פעם בארץ רחוקה רחוקה לפני המון המון שנים...
החגים
הסיפור התנכ"י שלנו הוא עניין אחר. המורשת היהודית שלנו מאד אלימה. הרג וקטל, מלחמות, גזירות, מכות ואלוהים אחד זעפן וכעסן במיוחד שמרחף מעל כל זה- רואה הכל ונמצא בכל מקום.
יוצא שבגנים מנסים להתמקד תמיד בסמלים- סופגניה עגלגלה ושמנמנה רקדה ריקוד נחמד לכבוד החנוכה, ובתיבה משה הקטן ילד יפה ורך (מזכיר תמיד את ישו אבל זכויות יוצרים לברית הישנה), זקן ארוך לי עד ברכים...לפעמים נדמה כאילו שירי החגים עיקשים בדעתם להפוך את ילדינו לטמבלים גמורים.
נכון שמדובר בילדים רכים ואין מקום ללימודי היסטוריה ותיאולוגיה מורכבים. עם זאת, אני רואה ערך רב בלימוד הסיפור התנכ"י שמאחורי כל חג.
אסתר המלכה, ושתי, מורדכי היהודי, המן הרשע, זרש אשתו- אלו דמויות פנטסטיות. הילדים אוהבים אותן, מדברים עליהן, מציגים אותן, משחקים במשחקי תפקידים והם גם מתערבבים עם פרעה הרשע, משה רבנו, אהרון אחיו, מרים, יוכבד, ים סוף, הצפרדעים וכו'. המיתולוגיה היהודית המרתקת. ולא סתם היא אלמותית.
וזוהי גם התרבות שלנו, המורשת שלנו ויש מקום לדיון ביקורתי עם הילדים- השאלה שבכל שנה תעלה מהילדים- האם זה באמת היה? אלוהים הוא באמת?
אלו הם דיונים מרתקים ומרעננים. שאלה פתוחה שאני מחזירה אל הילדים כל שנה כשעולה הנושא- איך אלוהים נראה? הרבה ילדים תופסים את אלוהים כרוח. ילדה אחת אמרה שבכל פעם שהרוח נושבת היא יודעת שאלוהים עובר ממקום למקום. ילד אחר אמר שאלוהים נעלב כשאומרים עליו שהוא פיפי וקקי, יש ילדים שאומרים שאין דבר כזה בכלל אלוהים, יש כאלה שמחליטים שיש אלוהים אבל רק בארץ שלנו, ילדה אחת אמרה בוודאות מוחלטת שאלוהים הוא ענן צמר גפן סגול. ילד אחד אמר במבט מלומד- אין אלוהים יש טבע! לכל ילד יש דיעה וכל שנה יש תשובות חדשות.
אני משתדלת לא להתערב בתפיסה של הילדים את מושג האלוהים.
כשהם שואלים אותי אם אני מאמינה שיש אלוהים- העמדה שלי היא שאני לא יודעת אם הוא ישנו- כי לא ראיתי אותו אבל אני יודעת שיש כאלו שמאמינים בו ויש כאלו שלא. כל אחד יכול לבחור במה הוא מאמין. אמונה היא מושג חמקמק.
בסופו של דבר אני רוצה להעביר לילדים מסר עיקרי- אלוהים שמספרים עליו בספר הזה. התנך. ספר הספרים שלנו, הוא מישהו שרצה שאנשים יהיו טובים. טובים זה אל זה, אל החיות, אל העולם.
זה אלוהים שלא מחליט על האנשים אלא נותן להם לבחור.
חופש הבחירה הוא המושג החשוב בעיני. שתי מילים ענקיות. חופש ובחירה.
המילים שעומדות בבסיס החינוך החילוני.
פוסט חזק ומצויין.
השבמחקאת מאירה לי מקומות חשוכים.
תודה רבה!
השבמחקשלום לגננת, אני אמא די חדשה (שנה וחודשיים) ובחודשים האחרונים מקיימת "גן אמהות" עם עוד שלוש נשים. אמנם הילדים שלנו קטנים אבל ברור שאנחנו כבר עסוקות מאוד בשאלות של חינוך, תזונה, משחק, התפתחות, השוואות, מחלות... הגעתי לבלוג המרתק שלך במקרה ומיד קראתי את כל הפוסטים. החכמתי, אני אמשיך לעקוב. כתוב מקסים, אמיתי, נוגע ללב ומאוד מאוד מעניין. תודה! :)
השבמחקתודה רבה טליה על המילים החמות והמון הצלחה בפרוייקט גן הורים שלכן! אולי אקדיש פוסט בקרוב לנושא. במשך כשנה יזמתי והעברתי פעילויות בגן כזה. זוהי תכנית מקסימה עם רציונל חזק מאחוריה.
השבמחקהבלוג שלך פשוט מקסים ומרתק. גני ילדים ויחסים בין ילדים תמיד ריתקו אותי, ובשנה הבאה בני ילך לראשונה לגן בגיל שנתיים, כך שהנושא מעסיק אותי עוד יותר בימים אלה. את כותבת ברגישות בחוכמה ובאהבה על כל הצדדים של גן הילדים. העברתי את הבלוג לכל חברותי שיש להם ילדים וכולן מאוד התלהבו. מחכה לעוד פוסטים!
השבמחקנעמה תודה רבה, רק עכשיו ראיתי את תגובתך. :-)
השבמחק1. חס ושלום לומר על חגי ישראל, הן על אלו המפורשים בתורה שבכתב, והן על אלו שנקבעו ע"י חכמי ישראל בדורות עברו- 'מיתולוגיות'. מה גורם לך לחשוב שאותם מאורעות שבית ישראל רובו ככולו טורח לציין בכל שנה ושנה- הם סיפורי סבתא מצוצים מהאצבע, שבדור מן הדורות הוחלט להנפיץ אותם ברבים?! -אם באמת אכפת לך להעביר לילדים בגן סיפורים בעלי תוכן אמיתי, מה גם מרתק ומשכנע- כדאי לך שתצאי לחקור, והרבה, על משמעויותיהם האמיתיות של מועדי ישראל. ופשוט, שלשם כך עלייך לחפש במקורות הנכונים, כלומר, מקורות תורניים מוסמכים [הזורמים בים האינרנט כמו מדוזות ביום קיץ..]. צריך רק רצון אמיתי לגשת ולתור אחריהם.
השבמחק2.לגבי העובדה שהרבה מחגי ישראל קשורים בשפיכות דמים -על אף שזה נשמע לנו לא נעים, ואוי ואבוי וכ'ו- את שוכחת פרט אחד קטנטן- אותן אומות 'מסכנות' ש'נרצחו באכזריות' על ידי עם ישראל ה'פושע'- פעלו בעצמן למען הכחדת העם היהודי, פעם אחר פעם ["והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם"]. כן כן, אותו עם יהודי, שבזכות זה שבורא עולם הצילו ברוב חסדיו, ופעמים לא מעטות, אף כאשר כלל וכלל לא היה ראוי שתבוא לו אותה תשועה מצד התנהלותו- המשיך להתקיים, והוא בעצם הסיבה לכך שברגע זה את ואני חיים ונושמים!
3. סיפורי החגים כפי שהם מסופרים בחוגים החילוניים נראים איך שהם נראים [לא מציאותיים, הזויים, פרטים בתוך כל סיפור וסיפור נשמעים לא קשורים אחד לשני, וכתוצאה מכך כלל לא מובנים, ק"ו אצל ילדים קטנים..], מהסיבה הפשוטה- הוצאו מתוכם [בכוונה תחילה..] כל חלקות טובות המקשרות את המאורע לבורא עולם ולתורתו.
4. " ..ואלוהים אחד זעפן וכעסן במיוחד שמרחף מעל כל זה.."- באמת, כל הכבוד לך, הוצאת את הקב"ה כזה קטן.. אולי אם לא תתייחסי אל הקב"ה כעל איזה מפלצת בלתי נראית ואימתנית, שכאשר ממלאים אחר מאווייה, הוי אומר, קיום תורה ומצוות, משקיטים בכך את חרון אפה והיא שבה אל המערה בה היא רובצת- אלא תביני שבורא עולם משקיף על כל מציאותנו בכל רגע ורגע, בעבר בהווה ובעתיד, ושכל מה שקורה קרה ויקרה לנו הינו סצנה בודדת מתוך מערך שלם המושגח ומתופעל על ידו בכבודו ובעצמו- אולי אז תוכלי להסכים לקבל כל מיני פרטים היסטוריים הנראים, בהסתכלות שטחית ורדודה, לגמרי לא הגיוניים.
אומנם הדברים נכתבו בנימה די רועמת, אך עלייך להבין שבעבורי, ובכלל, בעבור כל אחד ואחד מעם ישראל, הנסיון לבוא ולטעון דברים כמו אלו שהצגת במאמרך- שווה לנסיון לטעון שלא היו פרעות ביהודי אשכנז לפני כמעט 800 שנה, או שהאינקוויזיציה הספרדית מעולם לא אירעה וכהנה וכהנה מן הדברים שאירעו לעם ישראל בכל 3300 שנות קיומו.
אנונימי יקר. ראשית אומר ששמחתי מאד על תגובתך. מאד הייתי רוצה להעלות קונפליקטים לדיון מכובד וליצור שיח חינוכי רב-תרבותי.
השבמחקקראתי בעיון את תגובתך ורוצה לומר שהיא לא זרה לי. מצד שני אני רוצה לשאול אותך- מהו לדעתך מהות החינוך החילוני? האם החינוך החילוני צריך להיות זהה לחינוך הדתי? איך שאני רואה את זה- לכל חג ולכל אירוע על לוח השנה העברי יש ערכים שניתן ללמוד מהם ואותם. בחינוך הדתי ירצו להתרכז אולי יותר באהבת האדם לבורא ובכלל בעיניינים שקשורים להשגחה עליונה, ניסים, אלוהות- בחינוך החילוני נרצה להתמקד בעיניינים שבין אדם לחברו, בערכים של חופש, של שוויון- ערכים שאנחנו רוצים להנחיל. עניין נוסף הוא שחגי ישראל בניגוד לחגי הדתות האחרות סבים סביב ציר חקלאי מובהק. בחינוך החילוני נרצה להתמקד בזיקה אל הטבע ולראות את יפי הבריאה (ואולי בחינוך הדתי יאמרו- אלוהות). מה שחשוב לי להדגיש הוא שקיימת נטיה מסויימת של קיצוניות- או שהחגים הם דתיים ויש ללומדם לעומק ממקורות תורניים משניים או שלא נלמד אותם כלל ונתנתק מהם כמו למשל- הסדר הקיבוצי שהגו חלוצי העליה השניה ולא היה בינו ובין הגדה של פסח שום קשר. אני טוענת שהחינוך החילוני מהיותו דוגל בחופש ובבחירה- יכול לקחת מכל חג את הסיפור ההיסטורי כהיסטוריה או כמיתולוגיה- ויש הרבה אלמנטים מיתולוגיים בסיפורים האלו, יכול לבחור את הערכים הנכונים לאמונה החינוכית שלנו. אין מונופול על האמת. לא לדתיים ולא לחילוניים.
הגישה המועלית כאן נובעת מהנחת יסוד שבטעות יסודה: ישנו החינוך המוגדר'חילוני', ולעומת זאת ישנו החינוך הדתי.
השבמחקועכשיו קצת עובדות היסטוריות, אם יורשה: במשך כ-3000 שנה, מאז מעמד הר סיני, בו נגלה בורא העולם לעיני עם שלם שמנה למעלה משני מיליון איש, ונתן לו את התורה עם כל המצוות הכלולות בה; ועד לפני כ-200 שנה, בראשית ימיה של תנועת ההשכלה, אשר למעשה התחילה בתהליך החילון בעם היהודי והתרחקות מהמסורת. במשך כל אותן שנים, חינוך הדור הבא הושתת על אדני התורה, המכוונת את האדם לערכים נעלים באמת, שזו היא, דרך אגב, המטרה לשמה נברא האדם מלכתחילה. והנה, לפני דורות מספר, קמו להם יחידים שחשבו שהגיע הזמן להתקדם, להתפתח, לצאת אל מחוץ לגבולות שהתורה 'כלאה' אותם עד עתה. אז הם החליטו לזנוח את דרך התורה, והחליפו אותה בהווי חילוני שבדו להם. ומה לעשות, ונתגלגלו העניינים כך שצורת החיים הרווחת במדינתנו היא החילוניות. אם כן, אין כל מקום לנסות ולסדר את ההיסטוריה של העם היהודי סידור אמיתי לפי החינוך החילוני, אשר בעצם מסרב לקבל את המורשת היהודית כפי שהיא אמורה להיות באמת. מן הנמנע להשמיט את הקב"ה מן התמונה ולטעון שכך אכן היה.
בנוסף, אומנם 'חגי ישראל סבים סביב ציר חקלאי מובהק', אך זה ממש לא עניין מרכזי בחג. זה בפשטות "לאחוז את הטפל ולהניח את העיקר". ובאופן מאוד ברור, דבר זה הוא תוצאה ישירה של התהליך שהוזכר לעיל. כי אם הוצאנו את העניין הפנימי האמיתי של החג, כלומר, החלק ה'דתי' שבו -צריך משהו אחר שיהווה תחליף במקומו.
אני 'אנונימי'..
השבמחקמהכרות עם החינוך הדתי אני יודעת כי קיימת ההנחה הבסיסית שיש חינוך דתי ויש מה שהוא לא חינוך דתי. החינוך החילוני הוא לא מה ש"לא דתי" אלא הוא חינוך ערכי בעל תוכן וערכים בדיוק כמו החינוך הדתי אלא שמדובר בדגשים אחרים לערכים. אנחנו כחילונים מקדשים את הבחירה המושכלת, את שאילת השאלות, הטלת הספק, את השוויון המוחלט בין בני אדם כבני אדם -היהודי לא שווה יותר מבן עם אחר, הוא לא "בן מלך". אנחנו לא מחנכים את הילדים בצל הקדוש ברוך הוא כפי שאתה קורא לו ואני מכנה אותו אלוהים. ואלוהים יכול להיות מה שהילד מחליט שהוא בעבורו. אין בהכרח משהו קדוש ומרחף מעלינו שרואה כל דבר שאנו עושים ונמצא בכל מקום אבל אם אתה מאמין בכך- אנו נכבד את עמדתך- אני שואפת לגדל ילדים ביקורתיים, משכילים, עם כלים ואסטרטגיות למחשבה אישית מקורית -מחשבה עם הרבה חופש פעולה.
השבמחקלגבי החגים- נכון הוא שחילונים רבים נוטים "לתת" את החגים לדתיים וללמד את הילדים על החגים כפי שנהוג בחינוך הדתי. אני לא שוללת את זה אני רק אומרת שכחילונים עלינו לעייין שוב בחגים שלנו, לקרוא, לחקור ולמצוא את עצמנו בתוכם.
ועליך כדתי- למצוא את המקום בתוכך לכבד זאת.
היום נתקלתי לראשונה בבלוג שלך, והוא משמח אותי כל כך, בגלל החששות שלי לקראת שליחת בני לגן - טוב לקבל אישור לכך שיש גננות משכילות, חכמות וחושבות, בניגוד לכל סיפורי הזוועות שאפשר לשמוע ברחבי האינטרנט.
השבמחקכיום אנחנו מתגוררים בחו"ל ואחד הדברים שאני הכי אוהב כאן זו הרב-תרבותיות שמעקרת את הדת מכל נושא החגים. כאתאיסט, הניתוק של הילדים ממסורת תרבותית אחת ויצירת בליל מסורות אוניברסליסטי וקוסמופוליטי נראית לי כברכה. כתבתי על כך בבלוג שלי עצמי לאחרונה, בהקשר של מושג האלוהים, שפשוט לא קיים עבור הילד שלי - לא "אנחנו לא מאמינים באלוהים", אלא פשוט אי הכרה של המושג כלל. וכך טוב לי. http://dubikan.com/archives/1846
אפשר להגיד שאני תמונת מראה של דניאל כאן למעלה. אם הייתי מאמין שיש אפשרות כזו, הייתי מעדיף גן שלא ילמד שום חגי ישראל מעבר לרמת המנהגים. אני יודע שזה בלתי אפשר בארץ, וזה חלק ממה שאני חושש ממנו בחזרה הצפויה שלנו לארץ בקרוב.
בכל אופן, תודה על הבלוג המעניין ומעורר המחשבה.
שלום דני, שמחתי על תגובתך. אתה בהחלט מייצג תגובה הופכית לדניאל.
השבמחקכמעט כמו שלא הסכמתי עם דניאל, כך אני לא מסכימה עם גישתך אולם מכבדת אותה. יש מעט גנים בארץ שלא יתייחסו אל חגי ישראל או אל מושג האלוהות באיזה אופן שהוא.
אני חושבת שחשוב לגדל ילדים עם זיקה לעם שלהם, לארץ שלהם, לעבר ולמסורת הייחודיים להם מדורי דורות- יחד עם כיבוד והכרת מסורות אחרות.
כמו כן, יש לנו יותר ויותר ימים אוניברסליים כמו ימי משפחה, יום כדור הארץ - אלו נותנים לנו הזדמנות טובה להעמיק את הכרותנו עם תרבויות נוספות.
מאחלת לכם חזרה מהירה ואם ילדיכם נולדו בחו"ל וזו תהיה להם פעם ראשונה להכנס למערכת החינוך בארץ- תתכוננו לשוק תרבותי. :-)
לגננת שלום רב,
השבמחקקראתי בעיון רב את מאמרך ואת הדיון שהתפתח לאחר מכן, ורציתי לומר בנושא מס' מילים:
אני חש כי דניאל, שהגיב על מאמרך באריכות מתבקשת, הביע את צערו מכך שאת תופסת את החגים כמיתולוגיות למיניהן. יתכן כי תפיסת עולמך וכן תפיסת העולם הכללית בנושא דוגלת בשיטת הקצת. אסביר את דברי: מאוד נח וקל להנחיל ערכים שהם בליל של 'קצת' מכל דבר- קצת מערכי המסורת היהודית בפשטה המקורי, קצת מהרצון להוביל לפתיחות ולחשיבה ביקורתית, כלשונך, וקצת-הרבה מדי בגישה הטבעית שרואה את הטבע כעיקר(כיוון שהחגים אשר מסודרים לפי העונות החקלאיות).
באשר לכך, הילדים בגנים נמצאים בחוסר וודאות לגבי האמת, כי הרי יש להם בלבול כל כך גדול.
לטעמי, דניאל התכוון בתגובתו שצריך לגדל את הילדים ולחנכם בתפיסה אחת ברורה ומוגדרת עוד מגיל הגן, ואם בוחרים בגישה התרבותית-מסורתית צריכים שגישה זו תהיה מול עינינו אם לא לגמרי לפחות ברמת גבוהה כמתבקש ממסורות.
לא ייתכן בגיל כה צעיר לבלבל ילדים עם גישות שונות כדי להגיע לדבר אחד- 'פיתוח מחשבה וביקורתיות'- גיל הגן זה לא הזמן לפיתוח ביקורתיות, עוד לפני שהילד מכיר ויודע כלום ושעולמו מצומצם מאוד.
אשמח לקבל את תגובתך לדברי, וכן גם את תגובתו של דניאל כי אני מרגיש שבעיה זו נעוצה בחינוך של ילדינו בדורות האחרונים, שאני מצר בזה על טיבו הנמוך בהשוואה לדורות שעברו-בהם הוגדרו יעדעם יותר ברורים ולכן גם עולמם הפנימי של הילדים נבנה בצורה טובה.
אנונימי יקר- קראתי את תגובתך בעיון ואף חשבתי עליה במשך כמה ימים.
השבמחקאיני מסכימה עם הגישה הרווחת שהחינוך הממלכתי הוא הקלוקל. אני חושבת שיש גורמים רבים רבים אשר משפיעים על חינוך הילדים - התקשורת והמדיה החברתית המתפתחת משפיעות ברמות גדולות יותר על הדרדרות השפה, התוכן, הערכים של ילדינו מאשר מערכת החינוך עצמה.
אני חושבת עוד כי חינוך לעומק לפי גישה אחת מתאימה לחיים תחת משטר אידיאולוגי מגובש כמו החינוך הדתי למשל.
מהות החיים החילוניים בעיני היא ההכרות עם מגוון רחב ככל האפשר של דיעות, חוויות, עמדות, תרבויות.
בגיל הגן תפקידה של הגננת לחשוף את הילד לכמה שיותר. אם נלמד על חג- הבסיס שלו הוא יהודי, נלמד על מקורות החג ברובד הדתי, הישראלי (חקלאי), הלאומי אפילו המדעי, החשבוני, הדרמתי וכן הלאה. אני לא רואה בקצת מכל דבר משהו רע אלא להפך- משהו שהולם את גיל המתחנכים ואת גמישותם המחשבתית ויכולת הקשב וההכלה שלהם.
לכבוד הגננת שבוע טוב,
השבמחקכבוגר החינוך הממלכתי(עד סוף ביה"ס היסודי)אני חושב, כמו שאמרת: החינוך הממלכתי טוב בעיקרו אך לא במהותו. ונכון שההורים הם צד בחינוך וגם המדיה והתקשורת איתה אנו חיים.
אך בעיקר ברור לי שהחינוך הדתי מגובש הרבה יותר מהחינוך החילוני ועל כך חבל.(מההכרותו בהיותי בישיבה תיכונית בגיל התיכון).
רק לאחר שסיימתי את גיל התיכון הבנתי את סוד ההצלחה:ה חינוך הדתי לא רק חושב שהוא יודע את האמת, הוא גם נוהג ומחנך על פיה.
במצב שהאמת ברורה, הילדים מתחנכים לערכים(לא רק תורניים אך בעיקר), וגדלים להיות הורים טובים ומסורים לילדיהם.
נכון שגם בציבור החילוני יש הורים מסורים והרבה, אך כיוון שהגבול בין עולם האמת לעולם השקר לא מאוד ברור, גם הורים כאלו לא תמיד מצליחים בחינוך ילדיהם (עקב ההשפעות מבחוץ:הרחוב,התקשורת,החברים וכו').
לכן אני סובר כי הגישה אשר מראה לילד כיוון אחד, אשר עליו ללכת בו ללא פשרות-היא הגישה הנכונה, ואם אדם רוצה לחנך ילד, בעיקר בגיל צעיר, לפני שעולם המושגים שלו מפותח, עליו לנקוט בגישה אחת: אם בגישה דתית/מסורתית (ומסורת זה מה שקיבלנו מאבות האומה ולא רק הווי מסוים)או שלהיפך.
ומוטב מאוחר מאשר אף פעם...
שוב שלום אנונימי ואשמח אם תכתוב בראשית דבריך את שמך הפרטי- כדי שאוכל לפנות אליך כאל בן אדם :-)
השבמחקאני חושבת שזוהי מלכודת עבורנו החילונים (איני יודעת אם אתה חילוני או דתי כיום) לחשוב שהחינוך הדתי מגובש ויוצר אנשים טובים יותר לעומת החינוך החילוני. קל יותר לחנך אנשים כאשר יש ספר חוקים והוראות מדוייקות. ספר כזה נוגד את החילוניות. זוהי מהות החופש. תפקידו של המחנך החילוני הוא לתת למתחנכים את הכלים לדעת לבחור נכון, לבחור ערכית, לבחור בשכל. בעוד תפקידו של המחנך הדתי הוא ללמד *מה* לבחור, תפקידו של המחנך החילוני הוא ללמד *איך* לבחור.
ונכון הוא שקשה יותר לחיות ללא הוראות מדויקות כיצד לנהוג בכל רגע ומצד שני, להיות אדם טוב מתוך בחירה חופשית ונכונה- זוהי מהות החילוניות.
אני חושב שזה שהחינוך הדתי יוצר אנשים יותר טובים זה מראה מה דרך האמת וזה עצם העניין.
השבמחקכשיבינו ויפנימו את זה כולם יוכלו להפנות את החינוך למטרה ברורה ולכיוון ברור, כי רק אז החינוך הממלכתי יוכל להשתפר ולהוציא אנשים טובים יותר משורותיו.
אני לא בא להחזיר אף אחד בתשובה, אלא אני סבור שהמסורת היהודית שלנו יש בה כדי לתת את הכיוון גם לאלה שלא הולכים ממש לפי הספר.
חבל שהצגת במאמרך את המסורת והדת שלנו בתור דבר נפרד מהחינוך של ילדינו.
שהרי גם את הסכמת, שהיום, יותר מתמיד, החינוך הדתי מראה שהוא מצליח לחנך בצורה טובה לאין ערוך, ואם כן, מסתבר שדרך התורה אינה כה מיושנת כפי שהצגת אותה במאמרך...