שיחות פרטניות עם הורים

הקדמה- כשבתי האמצעית היתה בגן טרום-טרום חובה, נרשמתי ברשימה לשיחה עם הגננת. השיחה נקבעה לשמונה בערב, בלילה חורפי וגשום. חשבתי לעצמי שחשוב לי מספיק לשמוע על הבת שלי כדי לצאת בגשם ובחושך אל הגן.
כשהגעתי לגן הגננת הוציאה גליון נייר ועברה איתי על הישגי הילדה. הילדה היתה בת שלש וחצי ואלו הישגיה: היא יודעת לגזור די טוב, היא סופרת עד עשר אבל מדלגת על שבע, היא מציירת עיגול אבל לא כ"כ משולש...היא הראתה לי ציורים שלה והסבירה שרואים שהיא כבר מציירת עיגולים אבל כשביקשו ממנה לצייר ילדה לא כ"כ הלך לה, דפי עבודה שעשתה יחד איתה ומראים שהיא יודעת למרוח פלסטלינה על הקווים שהגננת ציירה.
הסתכלתי המומה אל הגננת- למה זה בכלל חשוב לי לדעת אם בת השלש שלי גוזרת או לא? ולגבי הספירה עד עשר- מה נותן לי המידע הזה? הרי אני יודעת איך היא סופרת או לא סופרת, ציורים שלה יש לי למכביר בבית...
מה שאני לא יודעת זה מי החברים שלה, איך היא מתמודדת עם תסכול בגן? מה היא אוהבת לעשות, באיזה מרכזים היא אוהבת לשחק? האם היא משתתפת במפגשים? האם יש איזה משהו שהיא אמרה או עשתה שאת- הגננת- ראית ויכולה לספר לי?
לא אמרתי לגננת כלום...הרשימה שלה היתה מאד מפורטת וראו שהיא ישבה עם הילדה וכתבה ובדקה ומיפתה. היא השקיעה והיא יושבת לבד בגן בלילה גשום ומחכה להורים...הודיתי לה והלכתי. הלכתי בתחושה שהיה מיותר.

ושוב כעבור כמה שנים, אותה אסיפת הורים בדיוק עם בת הזקונים שלי. גן טרום-טרום, הפעם הפגישה בשלש בצהריים, ואנו יושבות בחוץ בשמש כי בפנים עוד צהרון- ואותם טורים, אותם דפים, כמעט אותו דיווח. חוץ מזה שהקטנה ידעה לספור עד 20 כבר בגיל שלש וחצי והגננת טענה שהיא סופרת רק עד שש. כשהגננת ישבה איתה אחד על אחד הקטנה ספרה עד שש. והגננת מילאה בטבלה שלה- סופרת עד שש.
גם הפעם לא אמרתי כלום לגננת. אמנם שאלתי קצת וניסיתי לכוון לשמוע יותר אבל השעה היתה חמה ולגננת היו עוד הורים בתור- והיא גם ישבה ועבדה וראו שהשקיעה. אמרתי תודה רבה והלכתי. היה מיותר.

ההקדמה (הדי ארוכה) באה להגיד- לפעמים גננות הן גננות טובות ומשקיעות, עושות מהלב ומהנשמה ועדיין- מפספסות.
במקרה של אסיפות הורים שעובדות רק לפי מיפויים- הפספוס גדול מאד. למעשה מחטיא את המטרה לגמרי.

הסכם אופק חדש מחייב כל גננת ל2 אסיפות הורים פרטניות בשנה.
אחת בסביבות נובמבר- דצמבר ואחת לקראת סוף השנה.

כל גננת מנהלת את השיחות האלו כפי שהיא מאמינה. אני אימצתי את המודל של-
בסוף נובמר שיחת הורים פרטנית עם ההורים בלבד.
ביוני- שיחת הורים מסכמה להורים יחד עם הילד.

בנובמבר השיחה מיועדת לתת להורה תמונת מצב של ילדו בגן לאחר שלשה חודשים שהוא בגן.
בשלשת החודשים האלו הגננת כבר ראתה אותו מספיק בכל מיני אינטראקציות- חברתיות, ריגשיות, לימודיות, התפתחותיות, התנהגותיות- ויכולה לתת תמונה די רחבה על הילד. מהן נקודות החוזק שלו ועל מה כדאי לעבוד או לשים דגש. היא יכולה לראות כבר אם יש צורך בהתבוננות מקצועית של התפתחות הילד לצורך הפניה אפשרית לקלינאות תקשורת למשל או כל צורך התפתחותי אחר. השיחה נועדה גם לתת להורה במה פתוחה לשאול, לספר, לשתף- לא רק בנוגע לילד אלא גם בנוגע לתחושות של ההורה בנוגע לגן.

לקראת השיחות, כחודש לפני, אני לוקחת מחברת חדשה ובראש כל דף שם של ילד.
אני מחלקת את הדף לקטגוריות:
כללי, התנהגותי, רגשי, חברתי, קוגנטיבי (לימודי), התפתחותי.
במהלך היום אני צופה בילדים בלי לקחת לזה זמן מיוחד אבל עם הראש לכיוון הקטגוריות. בסופי יום אני פותחת וממלאה לפי מה שראיתי. משפטים קצרים ממש. ראשי פרקים.
לא עבור כל הילדים אני אכתוב אבל לאט לאט המחברת תתמלא במשפטים קצרים שהם תזכורת עבורי למה ראיתי.
בערבים, בזמני החופשי, בבית קפה בבוקר חופשי, אני יושבת וממלאה את הדפים האלו. עבורי זה חלק מהעבודה ובמקום להסתכל על זה כעל עול- אני מסתכלת על זה כעל כלי עזר. כאשר אני מפרטת על כל ילד לפי הקטגוריות- קל לי הרבה יותר להתנהל בגן כי הכל מסודר לי בראש.
כשמתקרב מועד פגישות ההורים אני מפרסמת להורים לוח לשיבוץ. ואז אני עוברת על הדפים ומסמנת במרקר מקומות שנשארו לי ריקים- למשל ילד מסויים שאני ממש לא זוכרת איך הוא מבחינה התפתחותית בקטע של מוטוריקה עדינה- לא זוכרת אם ראיתי אותו גוזר או כותב וקשה לי לדעת אם יש שם קושי...בכ"ז מדובר בתחילת השנה. כשאני ממרקרת מוטוריקה עדינה- אני בודקת כמה ילדים מירקרתי ולמחרת יוצרת קבוצה שאליה אני מזמינה את כל הילדים הללו- ולא בצורת מבחן או בדיקה אלא בצורת קבוצה עבודה- נותנת להם למשל דף שעליו ציירתי קווים ישרים, מפותלים, זיגזג- תלוי בגיל הילדים, נותנת להם מספריים ומסתכלת. מי לא יודע בכלל לאחוז, מי מצליח לגזור. וכך אני יודעת מה המצב בתחום הזה. בסוף היום מוסיפה במחברת את המידע שאספתי. משתדלת לא לכתוב לייד הילדים כי הם מסתקרנים...ובמקום מסויים הם מרגישים שהם במבחן.
אגב, ילד שלא יודע לאחוז מספריים או לגזור- בגן טרום-טרום חובה אין כאן מקום לדווח להורים. זאת לא משימה שילד בן שלש אמור לדעת. יש כאן מקום לקחת את המשימה הזאת- ללמד אותו לאחוז ולגזור עד לסוף השנה.
אגב דווקא ילד שכן יודע לאחוז ולגזור- יש כאן מקום לדווח להורים שלו- לשמח אותם. למה לא?

שיחת ההורים מתבצעת כך-
ראשית ניתן להורה מקום. לשתף, לספר איך הוא מרגיש את הילד מאז שנכנס לגן? האם הוא מרגיש שלילד שלו טוב? האם הוא כהורה מרגיש טוב בגן שלנו? האם יש לו שאלות? השגות? האם יש משהו שהוא רוצה לבקש?
לאחר שההורה דיבר- ואנו הקשבנו והתייחסנו בכבוד. נעבור למה שלנו יש לספר להורה.
ראשית נפתח בתיאור כללי של הילד ובתיאור זה נאמר אך ורק דברים חיוביים. התרגיל שאני עושה לקראת התיאור הזה- מעלה את הילד בדמיוני וחושבת על כל הדברים החמודים בו. ילד חייכן, חברותי, מקסים, שובב, אנרגטי, יצירתי- לכל ילד אפשר למצוא נקודות יפות.
ולאחר מכן עוברים לפי קטגוריות-
כדוגמא אתן את הקטגוריה ההתנהגותית:- איך הוא יושב במפגשים, איך הוא יושב בשולחן האוכל? איך הוא מתנהג במשחק החופשי, האם הוא שומר על גבולות גופו (מילים יפות לדבר על ילד שמרביץ, נושך וכו'), האם הוא מקבל מרות מבוגרים? גם כאן, חשוב לתת את החיובי לפני השלילי. ואם יש שלילי- לחשוב היטב איך אתן מתנסחות. למשל ילד שמפריע כל הזמן במפגשים- אפשר לומר- קשה לו קצת לשבת במפגש, לא תמיד הוא פנוי להקשבה. לומר זאת בחיוך, בהבנה ובאהבה. להחזיר להורים את הכדור- האם זה נשמע לכם מוכר? מתאים לילד שלכם? לפעמים הורים יחייכו ויודו שאכן לילד יש קוצים, לפעמים הם יהיו בהכחשה מוחלטת ולא יאמינו למשמע אוזניהם...בכל מקרה אתן דיווחתן. וזה מתועד. תוכלו לומר להורים- שמחה לשמוע שבבית זה לא כך, אולי אלו רק קשיים של תחילת השנה. נמשיך לעקוב ונעדכן.  אל תתעקשו.
אם זה במצב ממש קשה של ילד שהורס מפגשים- שווה לשקול יחד עם ההורים אופציות חינוכיות- למשל "לילד ממש קשה לשבת לאורך זמן, הוא מאד אוהב להיות במרכז ולא תמיד מתאפשר לתת לו לדבר או לבחור תמיד בו, לכן רציתי לשתף אותך- מה דעתך שמידי פעם, כשאנו רואות שממש קשה לו במפגש, במקום לכעוס עליו או לתת לו הרגשה של מפריע,  נאפשר לו לצאת קצת לחצר לביצוע משימה כלשהי? או אולי לשבת על שולחן לייד המפגש ולהרכיב פאזל?"
(למרות שילד שעד כדי כך קשה לו בגן- לרוב ניצור את השיחה עם ההורים במיוחד ולא כחלק משיחות ההורים השגרתיות)

בקצרה אתן כמה שאלות למיקוד בשאר הקטגוריות-
קוגנטיבית: האם הילד מבין מה נלמד במפגשים? האם הוא משתתף ויודע לענות לשאלות? האם הוא בעצמו שואל שאלות? האם יש לו ידע עולם תואם לגילו? (לפחות הבסיס- צבעים, צורות, חיות), האם הוא יודע לספור? למנות? האם הוא יודע לאחוז בספר? לדפדף?
התפתחותית: שפה, מובנות דיבור, תקשורת, מוטוריקה גסה ועדינה, מצב הגמילה (זהו תחום חשוב כיוון שפעמים רבות גננות הטרום-טרום יהיו הראשונות לזהות קושי והפניה מוקדמת למכון להתפתחות הילד משמעותית מאד. לא רוצה לכתוב יכולה להציל כי זה עלול להשמע דרמטי מידי אבל במובן מסויים זה כך. לעומת זאת הפניה שגויה שבה הרופא יגיד- הכל בסדר אצל הילד הזה. עוד לא עשתה שום נזק).
ריגשית: האם הילד שמח בגן? האם הוא נכנס למצבי רוח? האם הוא מרבה לבכות? האם הוא מתוסכל בקלות? איך הוא מגיב לשינויים? לכניסת אנשים זרים לגן?
 חברתית: האם לילד יש חברים? האם הוא מסוגל להתחבר? אל הצוות? אל בני גילו?  האם הוא מקובל או אולי דחוי? איך הוא מגיב כשמזמינים אותו לשחק? כשמעליבים אותו? בתחום החברתי כדאי להציע להורים מפגשי משחק אחר הצהריים. יש הורים שלא מודעים לאופציה הזאת או חושבים שהילדים צעירים מידי...כדאי להסביר להם על חשיבות של המפגש אחר הצהריים ועל הקשר בין מפגשים כאלה להמשך החברות למחרת בגן. אפשר גם להציע על חוגים ששמענו שילדים אחרים מהגן רשומים אליהם.

כמובן שבכל קטגוריה ניתן קודם את החוזקות של הילד בקטגוריה ואם אין שום דבר שלילי להגיד-אדרבא! לרוב הילדים יהיו לנו בעיקר דברים חיוביים לומר.

התפקיד שלנו לגדל ילדים בריאים בנפשם וברוחם. ילדי הטרום-טרום כל כך עדינים וגמישים ורגישים- התחומים האלו ממש נבנים אצלם והתפקיד שלנו כמחנכות וכמגדלות ליצור להם את המיכל הבטוח שיצמיח אותם חזקים ובטוחים.
ואת זה נוכל לעשות רק בשיתוף פעולה ופתיחות מלאה מול ההורים.

בטור הבא אספר על פגישות סיום שנה יחד עם הילדים ואתן רעיון יפה לביצוע הפגישה. אלו כמובן פגישות אחרות לגמרי.

גננת שרוצה לקבל דוגמא מלאה לדיווח מהסוג שתיארתי כאן (ללא פרטים מזהים כמובן) תשאיר לי מייל ואשלח לה.