פסקת ביניים- לגבי קילוף התפוחים. קשה לתאר כמה מלחמות עולם נסובו סביב עניין הקלוף או לא קלוף. לעת עתה אסתפק ואומר שהקלוף- ניצח במערכה. והיתה זו מערכה רבת משתתפים. הורים, מנהלת הגן, גננות, סייעות וכמובן הילדים.
באותו היום, לאחר שסוף סוף הגן היה מסודר, הדי המהומה והקולניות שככו אט אט והילדים התיישבו במקומותיהם על השטיח ושתו מים- התפוחים לא הגיעו!
הצצתי אל המטבח וראיתי שהסייעת עסוקה בשטיפת כלים.
כשראתה אותי קראה- "אוי שכחתי לגמרי מהתפוחים. טוב אני אקלף עכשיו".
וכבר מיהרה אל המקרר והוציאה תפוחים.
ביקשתי שתביא אלי את הקערה, וגם קולפן וסכין.
התיישבתי על השטיח בין הילדים עם הקערה, התפוחים, הקולפן, לוח החיתוך והסכין.
כך התחילה פעילות בת חצי שעה מופלאה וספונטנית.ראשית תארנו את התפוחים- לפי צורתם, גודלם, צבעם, מגעם, ריחם. גילגלנו ביננו תפוח אחד שעבר מילד לילד בגילגול על השטיח. לאחר מכן ספרנו אותם ובדקנו כמה תרגילי חשבון בסיסיים- פחות שניים, ועוד אחד. וגם משוואות בנעלם אחד. אם יש לי שני תפוחים ואני רוצה שיהיו לי שלשה- כמה תפוחים אצטרך להוסיף?
לאחר מכן ערכנו הגרלה כדי לבדוק איזה תפוח יקולף ראשון.
עשיתי להם הצגה קטנה בה התפוח שנבחר היה מאד שחצן והרבה להתרברב על שזכה בהגרלה, התפוחים האחרים נעלבו, הקניטו אותו שהוא שחצן, ניסו לנחש מי יהיה הבא בתור...גם לילדים היה הרבה מה לומר לתפוח השחצן ולתפוחים שנשארו מאחור- כמובן.
התפוח שנבחר עבר בין כל הילדים וכל אחד בתורו ניסה כוחו בקילוף בעזרת הקולפן. בדקנו את הקליפות, מי הצליח לקלף קליפה ארוכה, מסולסלת, מי הצליח לקלף גירודי קליפה קטנטנים.
כך קילפנו את התפוחים בזה אחר זה.
שלפתי טוש וציירתי על התפוח שנשאר אחרון פרצוף עצוב ודמעות. הצגתי איתו כתפוח בכיין שבוכה בכי תמרורים על שנשאר אחרון. הילדים ניסו לנחמו ואז סובבתי אותו וציירתי על צידו השני פרצוף מעודד יותר.
חתכנו תפוח אחד.
בדקנו את המושגים: שלם חצי, רבע, שמינית- למה קוראים לה שמינית? וספרנו את שמונת החלקים וראינו שאם נחברם יחד- נקבל תפוח שלם. שיחקנו מעט משחקים חשבוניים שלשה רבעים הם חצי ועוד רבע. שתי שמיניות הן רבע. ארבע שמיניות הן חצי.
בדקנו את ליבת התפוח, חילצנו את זרעי התפוח והעברנו אותם ביננו. ספרנו אותם ותארנו מה יקרה אם נשתול אותם באדמה.
הזמנתי ילדים לחתוך יחד איתי את שאר התפוחים.
כעת היתה לנו קערה מלאה פלחי תפוח, וגן מלא ילדים שקטים מאד ורעבים ביותר.
אז הנה לנו, פעילות ספונטינית, חצי שעה, שקט מוחלט, עניין גדול.
שילוב של מושגים מהטבע, מושגים חשבוניים, שעשועי דרמה, התנסות מוטורית של הילדים בקילוף וחיתוך וגם עידוד המסוגלות והעצמאות של הילדים.
זה מוכיח שלא צריך לחפש רחוק את הדבר המעניין ביותר עבור הילדים- לא צריך לקנות את החומרים החדשים, היקרים, לא צריך לאלתר את המיוחד והמקורי, הדברים היומיומיים, הקטנים -יכולים לרתק וללמד לא פחות, אפילו יותר.
פעילות מקסימה.
השבמחקלא צריך לקנות דברים אבל כן צריך להיות יצרתי ופתוח כדאי ליצור יש מאין.
ואיזה מזל שאת כזו.
תודה :-)
השבמחקאני מסכימה עם הארטנבת..
השבמחקלא לכל גננת יש מה שיש לך (כישורים כשרונות יצירתיות יוזמה ראש פתוח...להמשיך?)
עדי אין כאן הגבלה בתווים!!
השבמחקסתם :-) תודה רבה
איזה סיפור מרגש.
השבמחקאותי הוא ריגש, כי ברור לגמרי, שהמטרה העיקרית שלך הם הילדים, ולא "סדר היום...שהשתבש" בגן - וזה נדיר.
סדר היום כל הזמן משתבש, בעקבות אלף ואחד סיבות, ולמחנכת בגן, אין את הפריבילגיה, להתייאש, ולהישאר עם התסכול כתוצאה מהשיבוש. הילדים חווים הכל ב"כאן ועכשיו". למרות הרעב, למרות הציפייה לתפוחים, יצרת את התנאים המתאימים ללמידה עבור הקטנטנים.
מסתבר, שפעוטות רעבים לאוכל, רעבים תמיד במקביל גם לאתגרים אנטלקטואליים.
תודה על הבלוג המעניין
:-)
תודה רבה רוית. אולי אני צריכה לכתוב כמה פוסטים על המצבים בהם אני גננת גרועה. עוד רחוקה הדרך עדלאידיאלי מבחינתי. אבל אני עושה מאמצים.
השבמחקאני מאמינה שאיש חינוך (כמו בעוד מקצועות) נמצא/ת כל הזמן בתהליך למידה שאין לו סוף. זה לא נגמר.
השבמחקהאמונה הזו, מעקרת את השימוש במושגים של טוב ורע, גרוע ואידיאלי.
יש תהליך. תהליך שבו את פועלת ולומדת תוך כדי, וגם בוחרת להציף בבלוג הזה באומץ רב את מה שחשוב לך להציף, כדי להעלות למודעות, כדי לשנות (כך אני מניחה). זה לכשעצמו מעורר השראה.
תודה. אני בהחלט רוצה שיהיה מותר לדבר. יש מן תחושה שאסור לספר כלום ממה שקורה בתוך הגן. ולמה? להפך! זה מקום כ"כ נפלא עם התרחשויות כ"כ מרתקות וגם בעיות מאד גדולות- צריך להעלות הכל על פני השטח.
השבמחק