החלטתי לערוך מחדש את הפוסט הקודם שפרסמתי שערבב בין שני נושאים. מפאת חשיבות הנושאים אני רוצה להקדיש פוסט נפרד לכל אחד מהם.
יש נושאים שאני מתלבטת הרבה אם ואיך לכתוב עליהם. נושאים רגישים מאד וכאלה שיש לי הרבה מה לומר עליהם אבל שאני חוששת שהם יובילו לפיצוצים. למרות שהבלוג הזה קטן ואנונימי ואני משתדלת שישאר ככה לעת עתה, הפוטנציאל שלי לדרוך על יבלות - גדול.
אחרי הכל, יש סיבה לכך שאין הרבה פרסומים בסגנון הזה על מה שמתנהלת בחיי היום יום בגני הילדים ובעיקר בגנים הפרטיים שהם תחום די פרוץ ואין הרבה פיקוח ומעקב אחריו.
לפעמים יש לי הרגשה שיש מעין הסכם שבשתיקה בין הורים לבין גנים. אל תספרו לנו ואנחנו לא נשאל. אני יודעת כי גם אני הורה וגם הילדים שלי היו בגנים פרטיים. ארבעה גנים פרטיים. שניים לכל ילד. וגם אני לא ביקשתי לדעת איך באמת הדברים מתנהלים בכל רגע של היום. הסתפקתי במה שסיפרו לי ובביקורים פתאומיים פה ושם והרביתי להעלים עין מדברים שלא אהבתי כי ידעתי שאין לי הרבה ברירות.
האמת היא כזאת- אין לנו ברירה. אנחנו יכולים לבחור את הגן הטוב ביותר ממה שמוצע לנו. לא יותר מזה.
טוב אני יכולה כמובן לכתוב פוסט שלם רק על הנושא הזה אבל כתבתי את ההקדמה הזאת כי אני רוצה להתמקד בנושא בעייתי מאד בגנים הפרטיים- נושא המגע בילדים בגן.
העניין עם ילדים צעירים שהטיפול היומיומי איתם כולל מגע. זה לא אפשרי אחרת. אתה מרים ילד, מוביל אותו, מחליף לו טיטולים ועוזר לו בשירותים, שוטף לו ידיים מלביש אותו, מאכיל אותו, טופח לו על הגב כדי שירדם- אתה חייב לגעת בילד.
כל ההתנהגויות האלו יכולות להעשות בדרגות שונות של רוך.
אם יש סקאלה של מגע, מה יכלל בטווח הנורמה?
זאת שאלה מאד טריקית. יפה יהיה לענות עליה שטווח הנורמה זה לא להכאיב לילד בשום אופן. לנהוג בו תמיד ברכות מירבית. ממה שאני רואה ומנסיוני, הנורמלי יהיה מרך מאד ועד קצת כואב.
הלא נורמלי יהיה מצד אחד- ללא מגע בכלל ומצד שני- כואב/ כואב מאד/משאיר סימנים. לא נורמלי= חובת דיווח.
למה אני אומרת שהקצה של קצת כואב נכלל בנורמלי? כי במצבים מסויימים- בעיקר כאשר מעורבת אלימות בין ילדים מוכרחים להתערב ולמשוך ילדים זה מזה או לעצור ילד בהתקף זעם- אין שום דרך רכה לעשות את זה. ההפרדה תהיה כואבת- מעצם העניין שאתה צריך לאחוז ילד ולמשוך אותו. וככל שהילד גדול יותר- כך קשה יותר למשוך אותו והאחיזה בו תהיה כואבת ואין כ"כ איך להמנע מכך. כאשר ילד בהתקף זעם משתולל באמצע מפגש, משליך כסאות או חפצים ולא מאפשר המשך מפגש- מישהי תצטרך לבוא ולגרור אותו משם. לטפל בו במקום אחר- פעולת הגרירה מעצם הגדרתה היא לא רכה...הרי אם אפשר היה לקחת את הילד ברכות -אז לא מדובר בילד בהתקף זעם.
אלו הם מצבים מאד בעייתיים. מסוג המצבים שלא מרבים לדבר עליהם בגלל גודל הבעייתיות שבהם.
ויש מצבים נוספים, פחות בעייתיים שגם הם גורמים לנו בגן לגעת בילדים בדרך שהיא לא נעימה. בעיקר עם הילדים הצעירים יותר שמרימים אותם מפה לשם. כאשר ילד צעיר מסרב להגיע למקום כלשהו בגן- למשל במפגש, לרוב מישהי תרים אותו ותביא אותו לשם גם בעל כורחו. מחזה נפוץ בכל גן שהוא בגילאים הצעירים- הסייעות או הגננות מושיבות את הילדים באופן פיזי על הכסאות לקראת מפגש. לפעמים אם נחכה לקבוצת בני שנתיים לשבת כדי להתחיל מפגש- הוא לא יתחיל לעולם כי עד שילד אחד יבוא, ילד אחר כבר יקום וילך. לכן קורה מצב שחלק מהילדים מגיעים ומתיישבים לבד ואת השאר הסייעות מביאות. וברגע שפעולה הופכת להיות מכנית- להביא ילדים למפגש, היא בהכרח הופכת לפחות אישית ופחות נעימה. גם אם לא בכוונה- ישמעו לא אחת משפטים כמו: "אוי סליחה, הכאבתי לך?" מפיה של סייעת או גננת ששתלה ילד בכיסא באופן קצת חזק מידי.
ילדים מסוגלים להכעיס מאד, בעיקר ברגעים בהם הם מתאכזרים לחבריהם. ילד שנושך ילד אחר עד זוב דם למשל, מוציא הרבה אגרסיות מהגננת ומהסייעת, בעיקר אם הוא נשכן סידרתי. ילד שעובר ליד אחר ודוחף אותו סתם בלי כל התגרות קודמת, מעורר גם כן הרבה כעס מצד הצוות. ילד שמקשקש לילד אחר על הציור, ילד שהורס לילד אחר בניין מפואר מקוביות- לקורא מבחוץ זה נשמע כמו התנהגות נורמלית של ילד ולא דבר שיש להתרגש ממנו, והקורא מבחוץ צודק. אבל בקונסטלציה של הגן, הכל מתעצם, העולם מצטמצם למה שקורה כאן ועכשיו ובכאן ועכשיו- המעשים האלו מכעיסים מאד.
גננות וסייעות יאחזו בזרוע של ילד מכעיס שכזה בחוזק שהוא על הקצה של הקצת כואב של סקאלת המגע. וממש לא רק בגנים הפרטיים.
אני לא מדברת על מצבים של התעללות. למרות שאני בטוחה שיש הרבה מאד מצבים של התעללות בילדים בגני הילדים שלא מגיעים לידי גילוי. קשה לתאר למי שלא נמצא במערכת, כמה יצרית, סוערת ואמוציונלית היא המציאות היומיומית בגן הילדים. ועוד לא דיברנו על abuse מילולי. אני בכוונה לא כותבת התעללות כי המילה אביוז קולעת יותר.
אני יכולה לספר על עצמי כגננת בסיטואציות בעייתיות כאלה, לפעמים אני מעירה למי שמתנהג לידי באופן בלתי הולם, לפעמים אני מתערבת באופן דיפלומטי יותר, פעם אחת בלבד פניתי להורה ויידעתי אותו למרות שלא עברתי לפני כן אצל מנהלת הגן שבו עבדתי.
ויש פעמים נדירות שבהם גם אני אוחזת בזרועו של ילד באופן חזק. אני תמיד מבקרת את עצמי ותמיד מקפידה לשוחח עם הילד על כך לאחר שהסערה נרגעת. אני מבהירה לילדים שאסור לאף אחד להכאיב להם וזה כולל גם אותי ושאם אני מכאיבה להם ,עליהם לומר לי. אני מסבירה להם שאם הם לא עוצרים כשאני אומרת להם לחדול מפעילות שמסכנת את חבריהם- אני נאלצת לעצור אותם כך. אני גם מתנצלת בפניהם.
אני חושבת מה אפשר לומר להורה על דבר כזה. האם אפשר בתחילת השנה ליידע את ההורים שלעיתים אנו נאלץ לאחוז בחוזקה בידו של ילדם? אף הורה לא יסכים לדבר כזה. אז לא אומרים כלום בסגנון ולהפך! אומרים דברים כמו- אנו בגננו דוגלים בחינוך מתוך כבוד הדדי ושמירה על גופנו. לעולם לא ניגע בילדיכם.
זה מן זכוכיות שאף אחד לא רוצה לדרוך עליהן. המקום שבו הגננת נשארת לבדה. אף אחד לא רוצה לשמוע ממנה מה היא עושה במצבים האלו. דברים שהשתיקה יפה להם.
בעיני זה מצב מגוחך. הרי ברור שאנו נוגעים בילדים. אנו נוגעים בהם כל היום. נראה לי שאם היו מורידים כמה קורסים תיאורטיים במוסדות ההכשרה לגננות וסייעות ומכניסים במקומם קורסים פרקטיים יותר כמו- כללי המגע בילדים, היינו יוצאים הרבה יותר נשכרים.
אך באין קורסים חשובים כאלו בנמצא, חשוב שאם אנשים מפעילים מגע על ילדים, אז שיהיו אנשים מודעים למעשיהם ולכוחם. ולא אחזור שוב ואמנה את הדרישות שעומדות בפני העסקה של מטפלת בגן. או את העדר הדרישות.
בגנים הפרטיים יש צורך יותר מיידי במגע בילדים בשל האופי הטיפולי בילדים הצעירים לכן קשה לשלוט בעניין המגע- אי אפשר להגדיר מותר ואסור כי כמעט כל מגע הכרחי לצורך הטיפול בילד. בגני עיריה לעומת זאת כמעט ואין צורך לגעת בילדים וכאן בא חוזר מנכ"ל ומביא את הכל לקיצוניות השניה.
משרד החינוך מוציא בכל שנה חוזר מנכ"ל ובו כללי עשה ואל תעשה בגן הילדים העירוני. זהו מסמך שנועד בעיקר לצרכי כיסתו"ח משפטי. בכל שנה הוא נוקשה יותר. כיום אסור בגני עיריה להדליק אש מכל סוג שהוא וזה כולל נרות לקבלת שבת. אסור להוציא ילד מהגן אפילו אם ממש מחוץ לגן יש שדה פרחים ובדיוק אנו לומדים על החרצית ועוד הרבה אסורים.
חוזר מנכ"ל אוסר כל מגע בילדים כולל למשל- כגננת בגן עיריה אסור לי להושיב ילדים על ברכיי. חוזר מנכ"ל אוסר גם החזקת ילד במצב של השתוללות (בהחזקת ילד הכוונה חיבוק מנטרל של כל הגפיים של הילד עד להבאת הילד למצב רגיעה). אז מה כן? במצב שילד משליך חפצים ומסתכן את עצמו, את הגננת או את שאר הילדים, יש להוציאו מייד מן הגן עם הסייעת או הגננת ולהתקשר מייד להוריו שיבואו לקחתו הביתה באופן מיידי. (שלש פעמים מייד ולא בכדי). ז"א משרד החינוך מעביר את האחריות אל ההורים. ההורים הם היחידים שמותר להם לגעת בילדים.
זה שוב מביא אותי למסקנה שגם בגני עיריה חייב להיות פיקוח כלשהו. חוזר מנכ"ל שמותאם לגילאי 0-3 יכול לעזור מאד.
כמו תמיד, יש לי עוד הרבה מה לומר בנושא. אני מהלכת פה על ביצים.
יש לי דוגמאות רבות שאני כמעט מתביישת לכתוב שהייתי עדה להן.
הערות "מבדחות" על איברים פרטיים של הילדים שסייעות החליפו להם טיטולים
בעיטות במזרון של ילד מפריע ששכב עליו ואמירה מיתממת: "מה את רוצה לא נגעתי בו"
אני עוצרת כאן כשאני מגלגלת בראשי את כל הדוגמאות שאני לא כותבת פה עליהן. לא דברים שצריך לדווח עליהם למשטרה אבל בהחלט דברים שעושים רע בבטן.
יש נושאים שאני מתלבטת הרבה אם ואיך לכתוב עליהם. נושאים רגישים מאד וכאלה שיש לי הרבה מה לומר עליהם אבל שאני חוששת שהם יובילו לפיצוצים. למרות שהבלוג הזה קטן ואנונימי ואני משתדלת שישאר ככה לעת עתה, הפוטנציאל שלי לדרוך על יבלות - גדול.
אחרי הכל, יש סיבה לכך שאין הרבה פרסומים בסגנון הזה על מה שמתנהלת בחיי היום יום בגני הילדים ובעיקר בגנים הפרטיים שהם תחום די פרוץ ואין הרבה פיקוח ומעקב אחריו.
לפעמים יש לי הרגשה שיש מעין הסכם שבשתיקה בין הורים לבין גנים. אל תספרו לנו ואנחנו לא נשאל. אני יודעת כי גם אני הורה וגם הילדים שלי היו בגנים פרטיים. ארבעה גנים פרטיים. שניים לכל ילד. וגם אני לא ביקשתי לדעת איך באמת הדברים מתנהלים בכל רגע של היום. הסתפקתי במה שסיפרו לי ובביקורים פתאומיים פה ושם והרביתי להעלים עין מדברים שלא אהבתי כי ידעתי שאין לי הרבה ברירות.
האמת היא כזאת- אין לנו ברירה. אנחנו יכולים לבחור את הגן הטוב ביותר ממה שמוצע לנו. לא יותר מזה.
טוב אני יכולה כמובן לכתוב פוסט שלם רק על הנושא הזה אבל כתבתי את ההקדמה הזאת כי אני רוצה להתמקד בנושא בעייתי מאד בגנים הפרטיים- נושא המגע בילדים בגן.
העניין עם ילדים צעירים שהטיפול היומיומי איתם כולל מגע. זה לא אפשרי אחרת. אתה מרים ילד, מוביל אותו, מחליף לו טיטולים ועוזר לו בשירותים, שוטף לו ידיים מלביש אותו, מאכיל אותו, טופח לו על הגב כדי שירדם- אתה חייב לגעת בילד.
כל ההתנהגויות האלו יכולות להעשות בדרגות שונות של רוך.
אם יש סקאלה של מגע, מה יכלל בטווח הנורמה?
זאת שאלה מאד טריקית. יפה יהיה לענות עליה שטווח הנורמה זה לא להכאיב לילד בשום אופן. לנהוג בו תמיד ברכות מירבית. ממה שאני רואה ומנסיוני, הנורמלי יהיה מרך מאד ועד קצת כואב.
הלא נורמלי יהיה מצד אחד- ללא מגע בכלל ומצד שני- כואב/ כואב מאד/משאיר סימנים. לא נורמלי= חובת דיווח.
למה אני אומרת שהקצה של קצת כואב נכלל בנורמלי? כי במצבים מסויימים- בעיקר כאשר מעורבת אלימות בין ילדים מוכרחים להתערב ולמשוך ילדים זה מזה או לעצור ילד בהתקף זעם- אין שום דרך רכה לעשות את זה. ההפרדה תהיה כואבת- מעצם העניין שאתה צריך לאחוז ילד ולמשוך אותו. וככל שהילד גדול יותר- כך קשה יותר למשוך אותו והאחיזה בו תהיה כואבת ואין כ"כ איך להמנע מכך. כאשר ילד בהתקף זעם משתולל באמצע מפגש, משליך כסאות או חפצים ולא מאפשר המשך מפגש- מישהי תצטרך לבוא ולגרור אותו משם. לטפל בו במקום אחר- פעולת הגרירה מעצם הגדרתה היא לא רכה...הרי אם אפשר היה לקחת את הילד ברכות -אז לא מדובר בילד בהתקף זעם.
אלו הם מצבים מאד בעייתיים. מסוג המצבים שלא מרבים לדבר עליהם בגלל גודל הבעייתיות שבהם.
ויש מצבים נוספים, פחות בעייתיים שגם הם גורמים לנו בגן לגעת בילדים בדרך שהיא לא נעימה. בעיקר עם הילדים הצעירים יותר שמרימים אותם מפה לשם. כאשר ילד צעיר מסרב להגיע למקום כלשהו בגן- למשל במפגש, לרוב מישהי תרים אותו ותביא אותו לשם גם בעל כורחו. מחזה נפוץ בכל גן שהוא בגילאים הצעירים- הסייעות או הגננות מושיבות את הילדים באופן פיזי על הכסאות לקראת מפגש. לפעמים אם נחכה לקבוצת בני שנתיים לשבת כדי להתחיל מפגש- הוא לא יתחיל לעולם כי עד שילד אחד יבוא, ילד אחר כבר יקום וילך. לכן קורה מצב שחלק מהילדים מגיעים ומתיישבים לבד ואת השאר הסייעות מביאות. וברגע שפעולה הופכת להיות מכנית- להביא ילדים למפגש, היא בהכרח הופכת לפחות אישית ופחות נעימה. גם אם לא בכוונה- ישמעו לא אחת משפטים כמו: "אוי סליחה, הכאבתי לך?" מפיה של סייעת או גננת ששתלה ילד בכיסא באופן קצת חזק מידי.
ילדים מסוגלים להכעיס מאד, בעיקר ברגעים בהם הם מתאכזרים לחבריהם. ילד שנושך ילד אחר עד זוב דם למשל, מוציא הרבה אגרסיות מהגננת ומהסייעת, בעיקר אם הוא נשכן סידרתי. ילד שעובר ליד אחר ודוחף אותו סתם בלי כל התגרות קודמת, מעורר גם כן הרבה כעס מצד הצוות. ילד שמקשקש לילד אחר על הציור, ילד שהורס לילד אחר בניין מפואר מקוביות- לקורא מבחוץ זה נשמע כמו התנהגות נורמלית של ילד ולא דבר שיש להתרגש ממנו, והקורא מבחוץ צודק. אבל בקונסטלציה של הגן, הכל מתעצם, העולם מצטמצם למה שקורה כאן ועכשיו ובכאן ועכשיו- המעשים האלו מכעיסים מאד.
גננות וסייעות יאחזו בזרוע של ילד מכעיס שכזה בחוזק שהוא על הקצה של הקצת כואב של סקאלת המגע. וממש לא רק בגנים הפרטיים.
אני לא מדברת על מצבים של התעללות. למרות שאני בטוחה שיש הרבה מאד מצבים של התעללות בילדים בגני הילדים שלא מגיעים לידי גילוי. קשה לתאר למי שלא נמצא במערכת, כמה יצרית, סוערת ואמוציונלית היא המציאות היומיומית בגן הילדים. ועוד לא דיברנו על abuse מילולי. אני בכוונה לא כותבת התעללות כי המילה אביוז קולעת יותר.
אני יכולה לספר על עצמי כגננת בסיטואציות בעייתיות כאלה, לפעמים אני מעירה למי שמתנהג לידי באופן בלתי הולם, לפעמים אני מתערבת באופן דיפלומטי יותר, פעם אחת בלבד פניתי להורה ויידעתי אותו למרות שלא עברתי לפני כן אצל מנהלת הגן שבו עבדתי.
ויש פעמים נדירות שבהם גם אני אוחזת בזרועו של ילד באופן חזק. אני תמיד מבקרת את עצמי ותמיד מקפידה לשוחח עם הילד על כך לאחר שהסערה נרגעת. אני מבהירה לילדים שאסור לאף אחד להכאיב להם וזה כולל גם אותי ושאם אני מכאיבה להם ,עליהם לומר לי. אני מסבירה להם שאם הם לא עוצרים כשאני אומרת להם לחדול מפעילות שמסכנת את חבריהם- אני נאלצת לעצור אותם כך. אני גם מתנצלת בפניהם.
אני חושבת מה אפשר לומר להורה על דבר כזה. האם אפשר בתחילת השנה ליידע את ההורים שלעיתים אנו נאלץ לאחוז בחוזקה בידו של ילדם? אף הורה לא יסכים לדבר כזה. אז לא אומרים כלום בסגנון ולהפך! אומרים דברים כמו- אנו בגננו דוגלים בחינוך מתוך כבוד הדדי ושמירה על גופנו. לעולם לא ניגע בילדיכם.
זה מן זכוכיות שאף אחד לא רוצה לדרוך עליהן. המקום שבו הגננת נשארת לבדה. אף אחד לא רוצה לשמוע ממנה מה היא עושה במצבים האלו. דברים שהשתיקה יפה להם.
בעיני זה מצב מגוחך. הרי ברור שאנו נוגעים בילדים. אנו נוגעים בהם כל היום. נראה לי שאם היו מורידים כמה קורסים תיאורטיים במוסדות ההכשרה לגננות וסייעות ומכניסים במקומם קורסים פרקטיים יותר כמו- כללי המגע בילדים, היינו יוצאים הרבה יותר נשכרים.
אך באין קורסים חשובים כאלו בנמצא, חשוב שאם אנשים מפעילים מגע על ילדים, אז שיהיו אנשים מודעים למעשיהם ולכוחם. ולא אחזור שוב ואמנה את הדרישות שעומדות בפני העסקה של מטפלת בגן. או את העדר הדרישות.
בגנים הפרטיים יש צורך יותר מיידי במגע בילדים בשל האופי הטיפולי בילדים הצעירים לכן קשה לשלוט בעניין המגע- אי אפשר להגדיר מותר ואסור כי כמעט כל מגע הכרחי לצורך הטיפול בילד. בגני עיריה לעומת זאת כמעט ואין צורך לגעת בילדים וכאן בא חוזר מנכ"ל ומביא את הכל לקיצוניות השניה.
משרד החינוך מוציא בכל שנה חוזר מנכ"ל ובו כללי עשה ואל תעשה בגן הילדים העירוני. זהו מסמך שנועד בעיקר לצרכי כיסתו"ח משפטי. בכל שנה הוא נוקשה יותר. כיום אסור בגני עיריה להדליק אש מכל סוג שהוא וזה כולל נרות לקבלת שבת. אסור להוציא ילד מהגן אפילו אם ממש מחוץ לגן יש שדה פרחים ובדיוק אנו לומדים על החרצית ועוד הרבה אסורים.
חוזר מנכ"ל אוסר כל מגע בילדים כולל למשל- כגננת בגן עיריה אסור לי להושיב ילדים על ברכיי. חוזר מנכ"ל אוסר גם החזקת ילד במצב של השתוללות (בהחזקת ילד הכוונה חיבוק מנטרל של כל הגפיים של הילד עד להבאת הילד למצב רגיעה). אז מה כן? במצב שילד משליך חפצים ומסתכן את עצמו, את הגננת או את שאר הילדים, יש להוציאו מייד מן הגן עם הסייעת או הגננת ולהתקשר מייד להוריו שיבואו לקחתו הביתה באופן מיידי. (שלש פעמים מייד ולא בכדי). ז"א משרד החינוך מעביר את האחריות אל ההורים. ההורים הם היחידים שמותר להם לגעת בילדים.
זה שוב מביא אותי למסקנה שגם בגני עיריה חייב להיות פיקוח כלשהו. חוזר מנכ"ל שמותאם לגילאי 0-3 יכול לעזור מאד.
כמו תמיד, יש לי עוד הרבה מה לומר בנושא. אני מהלכת פה על ביצים.
יש לי דוגמאות רבות שאני כמעט מתביישת לכתוב שהייתי עדה להן.
הערות "מבדחות" על איברים פרטיים של הילדים שסייעות החליפו להם טיטולים
בעיטות במזרון של ילד מפריע ששכב עליו ואמירה מיתממת: "מה את רוצה לא נגעתי בו"
אני עוצרת כאן כשאני מגלגלת בראשי את כל הדוגמאות שאני לא כותבת פה עליהן. לא דברים שצריך לדווח עליהם למשטרה אבל בהחלט דברים שעושים רע בבטן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה