זה כמעט מתבקש ומאד טבעי שלכל אחת מנשות הצוות יש ילד מועדף. כגננת אני עושה הכל כדי שלא יהיה לי ילד כזה או יותר נכון- שכל הילדים יהיו כאלו בשבילי. ולהפך, אם יש ילד שאני פחות מרגישה מחוברת אליו ברמה הטבעית, אני אעשה הכל כדי למצוא את הסיבות לכך שהוא הילד הכי הכי חמוד, יצירתי, מקורי וכו' בגן וכך אני מתחברת אליו ברמה הפנימית. רוב הסייעות לעומת זאת לא מסתירות את ההעדפות שלהן וזו בעיה לא קטנה. בכל גן בו הייתי היו לסייעות ילדים מועדפים. ויש גם גננות שלא מסתירות העדפה או שמודות על ההעדפה שלהן בשיחות חצר או בישיבות צוות.כמעט תמיד זה סביב עניין משפחתי. למשל- הילד הזה מזכיר לי את הבן שלי או הילדה הזאת דומה שתי טיפות מים לבת שלי. סייעת צעירה שאין לה ילדים אמרה לי פעם- כשיהיה לי ילד, אני רוצה שהוא יהיה בדיוק כמו רום. וגננת אחת שעבדתי איתה אהבה במיוחד את הילד הכי פרוע של הגן וללא שמץ של בושה אמרה: "אני אוהבת גברים חזקים".
היפים- יש שאוהבות את הילדים היפים אבל אליה וקוץ בה- סייעות רבות מתייגות, במיוחד את הילדות היפות אוטומטית כ"סנוביות" , "נסיכות" , "חושבות את עצמן".
הקטנים- הילדים הנמוכים יותר, עם התווים התינוקיים, עם דיבור ילדותי- רצוי עם הרבה טעויות ושיבושי שפה (גם אני, נמסה משיבושי שפה). את הקטנים מרימים הרבה, מחבקים אותם הרבה, צוחקים ומחייכים אליהם הרבה. ומצד שני- פחות לוקחים אותם ברצינות.
החכמים- לרוב הסייעות לא מתחברות לילדים החכמים כיוון שהילדים האלו נוטים להיות מתוחכמים ומניפולטיביים יותר. הם מתמסרים פחות בקלות ולפעמים 'אובר-חוכמים'. הסייעות מרבות לבחון את הילדים החכמים ולהתפעל מתשובותיהם ובעיקר להשוות. להשוות לשאר ילדי הגן, ילדי השכנים, לילדיהן, לאחיינים ולמי לא.
האוהבים- אלו ילדים שאוהבים חיבוקים. אוהבים פינוקים. ילדים שמגיבים ליחס אישי מידה כנגד מידה. על הילדים האלו הסייעות יריבו ממש. אם ילד כזה למשל יבכה- הסייעות יעמדו בשורה לנסות להרגיעו ויבדקו בקנאות- בידיים של מי הילד נרגע הכי מהר. את מי הוא הכי אוהב. גם בכניסה לגן יושיטו לו ידיים ויפזלו לראות אל מי הוא הולך, את מי הוא מעדיף.
הקשים- הילדים הקשים הם ילדים שנחשבים אגוזים קשים לפיצוח. ילדים עם אופי קשה, עם עקשנות גדולה, ילדים קשוחים- בד"כ לא בכיינים, שלא עושים מה שאומרים להם כ"כ מהר. אם סייעת מצליחה להתחבר עם ילד כזה, היא תתגאה בזה ותיקח המון קרדיט לעצמה ולכן יש מעין תחרות סביב "ביות" של ילד כזה. ("שובל שוב עושה בעיות? עזבו אותה. אני אטפל בזה. אני יודעת איך לדבר איתה" ואז בד"כ, היא תגניב לה טופי, תלחש לה משהו באוזן, שובל תבוא כולה נופת צופים חזרה לקבוצה והסייעת תמלמל משהו כמו- "נו באמת..." ותשוב לעיסוקיה כשהיא מרגישה הרבה יותר טוב בקשר לעצמה).
יש הרבה בעייתיות בנטיה הטבעית הזאת. במיוחד כשהיא נעשית בגלוי.
בגנים הפרטיים יש ריבוי של נשות צוות, תנאי ההעסקה שלהם די עלובים והתחלופה נוטה להיות גדולה. לכן מנהלת הגן תעלים עין מרוב ההתנהגויות הלא חינוכיות ותתערב רק אם יחצו קווים אדומים. עזיבת סייעת היא בעייתית ומנהלת הגן חוששת מאד מתגובת ההורים. מוטב להמנע כמה שאפשר מתחלופת אנשי צוות במהלך השנה.
כך קורה שסייעת נכנסת לגן, מעבירה מבט מהיר על הילדים, מוצאת את הילד "שלה" ומכריזה: "עוז! הבאתי לך את הבקוגן שהבטחתי לך!" ועוז ירוץ אליה באושר מוחלט, יקבל את המתנה שלו, יתחבק, ינשק והסייעת תתחיל את הבוקר שלה בכיף. ומה עם שאר הילדים? הם יעמדו מסביב ולא יקבלו שום בקוגן.
בזמן האוכל הילדים מקבלים תוספת של גבינה צהובה רק כשהם מסיימים את הכריך. כולם חוץ מחן, אהובת הסייעת המבשלת. היא תקבל תוספת גם אם לא סיימה את הכריך. אם ילד אחר יעיר- אבל היא לא סיימה את הכריך! תתעצבן הסייעת המבשלת ותכריז: "זה לא עניינך!"
הסייעת יושבת ומשגיחה על הילדים בחצר. הילד "שלה" יעבור לידה, היא תתפוס אותו, תרים אותו תכווצ'ץ' אותו ותרעיף עליו מילות אהבה כמו: "מי הילד שלי? אני אקח אותך הביתה היום! רוצה לבוא אלי?" ותשחרר אותו כשהיא מתבדחת איתי על כמה הילד קשור אליה ואיך אמא שלו מקנאה בקשר ביניהם...
אני לא ממציאה פה כלו ובוודאי שלא מביאה מקרים מגן ספציפי.
הדבר הכי בעייתי במה שאני מתארת פה הוא מאבקי הכח בין הסייעות. זה קצת מזכיר קרב תרנגולים בו בעלי תרנגולי הקרב משחררים את התרנגולים שלהם להלחם זה בזה. כששני ילדים מועדפים יקלעו לקונפליקט, תמהר כל סייעת להתייצב מאחורי הילד "שלה" ומפה המצב יכול רק להתדרדר.
כגננת אני מקפידה להרחיק את הסייעות במצבים כאלו אבל לא תמיד אני שם.
כבר שמעתי סייעת אחת כועסת על ילד "של" סייעת אחרת על דבר מה שעשה והסייעת "שלו" ממהרת להגיע ולצעוק: "למה את צועקת עליו?" בלי לדעת בכלל מה קרה שם לפני כן. אני לא יכולה לרוץ מכל מקום בו אהיה בגן ולפשר ולגשר. אני גם לא יכולה לחנך את הסייעות.
חשוב לציין שכמובן שלא כל הסייעות כאלו.
אולי דווקא בגן של הילד שלכם זה לא ככה.
אבל זו בהחלט עוד סיבה שבגללה אני לא מחבבת את המוסד הזה. גן פרטי.
היפים- יש שאוהבות את הילדים היפים אבל אליה וקוץ בה- סייעות רבות מתייגות, במיוחד את הילדות היפות אוטומטית כ"סנוביות" , "נסיכות" , "חושבות את עצמן".
הקטנים- הילדים הנמוכים יותר, עם התווים התינוקיים, עם דיבור ילדותי- רצוי עם הרבה טעויות ושיבושי שפה (גם אני, נמסה משיבושי שפה). את הקטנים מרימים הרבה, מחבקים אותם הרבה, צוחקים ומחייכים אליהם הרבה. ומצד שני- פחות לוקחים אותם ברצינות.
החכמים- לרוב הסייעות לא מתחברות לילדים החכמים כיוון שהילדים האלו נוטים להיות מתוחכמים ומניפולטיביים יותר. הם מתמסרים פחות בקלות ולפעמים 'אובר-חוכמים'. הסייעות מרבות לבחון את הילדים החכמים ולהתפעל מתשובותיהם ובעיקר להשוות. להשוות לשאר ילדי הגן, ילדי השכנים, לילדיהן, לאחיינים ולמי לא.
האוהבים- אלו ילדים שאוהבים חיבוקים. אוהבים פינוקים. ילדים שמגיבים ליחס אישי מידה כנגד מידה. על הילדים האלו הסייעות יריבו ממש. אם ילד כזה למשל יבכה- הסייעות יעמדו בשורה לנסות להרגיעו ויבדקו בקנאות- בידיים של מי הילד נרגע הכי מהר. את מי הוא הכי אוהב. גם בכניסה לגן יושיטו לו ידיים ויפזלו לראות אל מי הוא הולך, את מי הוא מעדיף.
הקשים- הילדים הקשים הם ילדים שנחשבים אגוזים קשים לפיצוח. ילדים עם אופי קשה, עם עקשנות גדולה, ילדים קשוחים- בד"כ לא בכיינים, שלא עושים מה שאומרים להם כ"כ מהר. אם סייעת מצליחה להתחבר עם ילד כזה, היא תתגאה בזה ותיקח המון קרדיט לעצמה ולכן יש מעין תחרות סביב "ביות" של ילד כזה. ("שובל שוב עושה בעיות? עזבו אותה. אני אטפל בזה. אני יודעת איך לדבר איתה" ואז בד"כ, היא תגניב לה טופי, תלחש לה משהו באוזן, שובל תבוא כולה נופת צופים חזרה לקבוצה והסייעת תמלמל משהו כמו- "נו באמת..." ותשוב לעיסוקיה כשהיא מרגישה הרבה יותר טוב בקשר לעצמה).
יש הרבה בעייתיות בנטיה הטבעית הזאת. במיוחד כשהיא נעשית בגלוי.
בגנים הפרטיים יש ריבוי של נשות צוות, תנאי ההעסקה שלהם די עלובים והתחלופה נוטה להיות גדולה. לכן מנהלת הגן תעלים עין מרוב ההתנהגויות הלא חינוכיות ותתערב רק אם יחצו קווים אדומים. עזיבת סייעת היא בעייתית ומנהלת הגן חוששת מאד מתגובת ההורים. מוטב להמנע כמה שאפשר מתחלופת אנשי צוות במהלך השנה.
כך קורה שסייעת נכנסת לגן, מעבירה מבט מהיר על הילדים, מוצאת את הילד "שלה" ומכריזה: "עוז! הבאתי לך את הבקוגן שהבטחתי לך!" ועוז ירוץ אליה באושר מוחלט, יקבל את המתנה שלו, יתחבק, ינשק והסייעת תתחיל את הבוקר שלה בכיף. ומה עם שאר הילדים? הם יעמדו מסביב ולא יקבלו שום בקוגן.
בזמן האוכל הילדים מקבלים תוספת של גבינה צהובה רק כשהם מסיימים את הכריך. כולם חוץ מחן, אהובת הסייעת המבשלת. היא תקבל תוספת גם אם לא סיימה את הכריך. אם ילד אחר יעיר- אבל היא לא סיימה את הכריך! תתעצבן הסייעת המבשלת ותכריז: "זה לא עניינך!"
הסייעת יושבת ומשגיחה על הילדים בחצר. הילד "שלה" יעבור לידה, היא תתפוס אותו, תרים אותו תכווצ'ץ' אותו ותרעיף עליו מילות אהבה כמו: "מי הילד שלי? אני אקח אותך הביתה היום! רוצה לבוא אלי?" ותשחרר אותו כשהיא מתבדחת איתי על כמה הילד קשור אליה ואיך אמא שלו מקנאה בקשר ביניהם...
אני לא ממציאה פה כלו ובוודאי שלא מביאה מקרים מגן ספציפי.
הדבר הכי בעייתי במה שאני מתארת פה הוא מאבקי הכח בין הסייעות. זה קצת מזכיר קרב תרנגולים בו בעלי תרנגולי הקרב משחררים את התרנגולים שלהם להלחם זה בזה. כששני ילדים מועדפים יקלעו לקונפליקט, תמהר כל סייעת להתייצב מאחורי הילד "שלה" ומפה המצב יכול רק להתדרדר.
כגננת אני מקפידה להרחיק את הסייעות במצבים כאלו אבל לא תמיד אני שם.
כבר שמעתי סייעת אחת כועסת על ילד "של" סייעת אחרת על דבר מה שעשה והסייעת "שלו" ממהרת להגיע ולצעוק: "למה את צועקת עליו?" בלי לדעת בכלל מה קרה שם לפני כן. אני לא יכולה לרוץ מכל מקום בו אהיה בגן ולפשר ולגשר. אני גם לא יכולה לחנך את הסייעות.
חשוב לציין שכמובן שלא כל הסייעות כאלו.
אולי דווקא בגן של הילד שלכם זה לא ככה.
אבל זו בהחלט עוד סיבה שבגללה אני לא מחבבת את המוסד הזה. גן פרטי.
מעניין. מטריד. נקודה שלא נתתי עליה את דעתי מעולם.
השבמחקאנסה לעניין את הגננת בגן הפרטי שלנו (שהיא בעלת הגן ואדם מאוד נחמד ובעל שכל ישר) בבלוג הזה.
עצוב לי לשמוע ששי סיעות שעובדות בצורה כזאת בעבודה שלי אני מנסה רוב הזמן .... לשים לעצמי מראה פנימית איך הייתי רוצה שיתנהגו אלי ... כי הרי הילדה הקטנה שוכנת בתוכי כמובן שבמשך שנות עבודתי למדתי עברתי השתלמויות כאשר הייתי ילדה קטנה בגן ועוד היה את העינין הזה של הילד המועדף ובגלוי
השבמחקכגננת בגן ציבורי, אני יכולה לומר שהמצב המביך הזה, לא שייך להיותו של הגן פרטי או ציבורי. סייעות הן נשים. נשים הן בני-אדם. לבני-אדם יש נטיות והעדפות. תפקיד הגננת בגן, למזער ולמנוע מצבים כאלה. מה שאני מנסה לומר, זה שהגננת היא זו שתאפשר או תמנע הבעת חיבה מוגזמת כלפי ילד/ה אחד/ת בלבד. זוהי אחריותה המלאה לקיים שיחות, להציע חלופות ולגרום לסייעות להבין שמותר וטבעי להעדיף ילד, אך אין זה מקצועי להביע זאת בפני הילדים.
השבמחק