איתמר לא אוהב לשבת במפגשים. הוא לא אוהב להפרד מאמא שלו. הוא לא מסכים להוציא את המוצץ מהפה למרות שהוא כבר כמעט בן ארבע. הוא לא מוכן לחלוק בצעצועים של הגן ובטח ובטח שלא בצעצועים שהוא מביא מהבית שלו. אם הוא כבר יושב איתנו במפגש, הוא מפריע לכל אורך המפגש ומסרב להבין למה בשם אלוהים הוא צריך להקשיב לי או לכל דמות סמכותית אחרת- כולל אמא שלו (אין אבא בתמונה אבל לא אכנס לזה בפוסט הזה).
כשיוצאים לחצר איתמר ממהר לרוץ לבימבה האדומה ומהרגע שהוא נכנס לתוכה- אף אחד לא יוציא אותו ממנה ואם ילד אחר תפס אותה לפניו הוא יוציא אותו ממנה כך או אחרת.
איתמר מושך ילדים, דוחף, מכה וגם נושך- כדי להשיג את מבוקשו. הילדים חוששים ממנו, מתרחקים ממנו ומרבים להתלונן עליו. גם ההורים של שאר הילדים כבר מודעים לבריונות של איתמר.
אם הוא לא מצליח לקבל מה שהוא רוצה, הוא פורץ בבכי תמרורים שבלתי אפשרי לעצור. בדמעות גדולות שזולגות במהירות ומאייימות להציף את הסביבה כמו בסיפור של אליס בארץ הפלאות.
כמו הרבה ילדים שמפריעים- גם איתמר מסרב להאמין שיכול להיות שמישהו באמת כועס עליו. הוא בטוח שאם הוא ימשיך להפריע וימשיך להתייחס לכך כאל תעלול מבדח, הסביבה תבין שזה באמת מצחיק ומבדר ותאפשר לו להתנהג כך.
איתמר הוא ילד קטן. בקושי בן ארבע. אבל איתמר הוא ילד מתיש!
איתמר גרם לי כמה פעמים לצאת מכליי, לצעוק עליו בחוסר טעם במלוא כוחי ותסכולי: " למה אתה מתנהג ככה?" שאלה שהיא בזבוז אמוציות ואנרגיות, שלא מובילה לשום מקום. או לומר בכעס רב: "תפסיק עם זה!" שוב- אמירה מטופשת שמוציאה המון אגרסיות ולא תורמת בכלום להרגעת המצב. או סתם לפלוט לחלל החדר: "אלוהים! אני משתגעת מהילד הזה!" אמירה טבעית אולי אבל לא חינוכית ולא פרודוקטיבית.
איתמר וילדים מסוגו מביאים אותי לרגעים שבהם אני חוזרת הביתה ואומרת לעצמי- מה עשית? איך נתת לילד כזה קטן להוציא ממך את המפלצת? את הגננת הצועקת, המביישת, היוצאת מדעתה מחוסר שליטה?
לאיתמר ולילדים מסוגו אני אומרת תודה. כי הם מביאים אותי אל המצבים הכי מצמיחים.
ברגעים קשים אני פונה לארגז הכלים שלי. זהו ארגז וירטואלי המכיל בתוכו חפצים אמיתיים. אלכס התנין הוא אחד הכלים שפיתחתי בזכות איתמר.
אלכס התנין הוא בובה (מיני רבות) שבניתי במהלך לימודי הדראמה תרפיה.
הילדים נדלקו מייד וביקשו שאספר איזה צרות הוא עושה. הבטתי באיתמר וכפי שחשבתי, הוא היה מרותק ומסוקרן.
פניתי אל אלכס התנין וביקשתי ממנו שיספר לילדים בעצמו איזה צרות הוא עושה. אלכס התנין שיתף פעולה בהתלהבות והחל מתפקע מצחוק פרוע ומספר לילדים איך הוא אוהב לצעוק במפגש, להרביץ לילדים האחרים כשהם לא נותנים לו מה שהוא רוצה ובכלל- הוא עושה מה שבא לו ואף אחד לא יגיד לו אחרת. ואלכס התנין שילב ידיו על חזהו בשביעות רצון. אני ציקצקתי בלשוני כמה פעמים, הבטתי בו בתרעומת ואז פניתי אל הילדים ושאלתי אותם- מה דעתכם?
הילדים היו די המומים. הם אמרו שאלכס מתנהג לא יפה, שלא עושים דברים כאלו, שיתבייש. איתמר ישב שקט עם חיוך גדול על פניו.
שאלתי את הילדים אם הם מסכימים שאלכס יהיה איתם בגן. הם אמרו בשום אופן לא.
אלכס התנין נכנס לפעולה- הוא מאד נעלב ושאל: "אבל למה לא? תראו איזה חמוד אני!" הילדים צעקו: "אתה בכלל לא חמוד!"
אלכס התנין פנה אל איתמר: "אני לא חמוד?"
"בכלל לא!" אמר איתמר.
ביקשתי מהילדים שידגימו לאלכס איך יושבים בגן שלנו. הילדים התיישרו בכסאותיהם מייד, שילבו ידיהם וישבו בדממה שלא זכורה לי אי פעם בגן...
"מה?!" התפלא אלכס התנין. "ככה יושבים בגן?"
"כן כן", קראו הילדים במקהלה.
"אה...", אלכס נראה מבולבל.
שאלתי את הילדים אם הם חושבים שאנחנו יכולים לתת לאלכס להיות איתנו היום בגן כדי שילמד איך מתנהגים בגן של בוגרים. הילדים הסכימו.
במהלך המפגש הפעלתי את אלכס כמה פעמים באופן מפריע, הוא התפרץ לדברי, רקד על הכיסא, דחף את הילד שישב לידו- בכל פעם הילדים העירו לו- הילדים שהבחינו ראשונים בהפרעות שלו צעקו בהתרגשות: "הוא מפריע! הוא מפריע!" ואני מייד עצרתי הכל ופניתי אליו בהפתעה. איתמר היה הנלהב מכולם ולא הסיר את עיניו מהבובה. בכל פעם ששכחתי להפריע איתו הוא הזכיר לי : "מה עם אלכס? מה עם אלכס?" ואני מיהרתי לייצר הפרעה חדשה לשמחת הילדים שמיהרו לחנך אותו.
גם במהלך המשחק החופשי הסתובבתי עם אלכס ומידי פעם חטפתי איתו צעצוע מילד או בעטתי בעזרתו בצעצוע- הילדים עקבו אחריו בחומרה ותיקנו את התנהגותו בכל רגע.
בכל פעם שהנחתי את אלכס בצד מיהר איתמר לרוץ אחרי עם אלכס וביקש: "תמשיכי עם אלכס".
בכל פעם שילד התנהג באופן חיובי מיהר אלכס לצוץ לידו ולציין כמו לעצמו: "אה...אז ככה מתנהגים כשרוצים להיות חברים טובים?"
במיוחד השתדלתי שאלכס יתפעל מהתנהגותו של איתמר אך כאשר איתמר מעד והחל למשוך צעצוע מילד אחר בחצר, צץ אלכס לידו וצהל בשמחה: "יופי יופי! בדיוק כמוני!" איתמר מיהר להפסיק. אף אחד לא רוצה להיות כמו אלכס התנין השובב. במיוחד לא איתמר.
מאז אותו היום הקדים איתמר את פני תמיד באותה שאלה: "הבאת את אלכס היום?" הוא ממש חיכה לו בקוצר רוח והביע אכזבה רבה כאשר לא הבאתי אותו. סיפרתי לילדים שאלכס חזר לגן שלו וסיפר לחברים שלו על הגן שלנו. כמה שהילדים מתנהגים בו יפה.
לא אומר שמאותו היום איתמר שינה את התנהגותו והפך לילד "מלאך". אבל נהיה קל יותר להתנהל איתו בגן.
השימוש באלכס עזר לי ולאיתמר באותה מידה להבין את איתמר.
מידי פעם הבאתי את אלכס שוב להתרעננות ואלכס סיפר לילדים בקול מבויש שהוא שכח את הכללים שהוא למד אצלנו. הופעתו של אלכס היתה בעלת השפעה מדהימה. ברגע שהוצאתי את אלכס מהתיק הילדים אוטומטית התיישרו בכסאות, יישרו את גבם ושילבו ידיהם. הם התחרו ביניהם ממש מי יראה לאלכס את ההתנהנגות הטובה ביותר. איתמר בכלל זה. אך איתמר, יותר משאר הילדים, עקב בשבע עיניים וחיכה לפאשלות של אלכס. וכשאלכס פישל, איתמר היה הראשון שהתריע על כך.
הוא גם היה הילד הראשון שביקש לחבק את אלכס.
כשיוצאים לחצר איתמר ממהר לרוץ לבימבה האדומה ומהרגע שהוא נכנס לתוכה- אף אחד לא יוציא אותו ממנה ואם ילד אחר תפס אותה לפניו הוא יוציא אותו ממנה כך או אחרת.
איתמר מושך ילדים, דוחף, מכה וגם נושך- כדי להשיג את מבוקשו. הילדים חוששים ממנו, מתרחקים ממנו ומרבים להתלונן עליו. גם ההורים של שאר הילדים כבר מודעים לבריונות של איתמר.
אם הוא לא מצליח לקבל מה שהוא רוצה, הוא פורץ בבכי תמרורים שבלתי אפשרי לעצור. בדמעות גדולות שזולגות במהירות ומאייימות להציף את הסביבה כמו בסיפור של אליס בארץ הפלאות.
כמו הרבה ילדים שמפריעים- גם איתמר מסרב להאמין שיכול להיות שמישהו באמת כועס עליו. הוא בטוח שאם הוא ימשיך להפריע וימשיך להתייחס לכך כאל תעלול מבדח, הסביבה תבין שזה באמת מצחיק ומבדר ותאפשר לו להתנהג כך.
איתמר הוא ילד קטן. בקושי בן ארבע. אבל איתמר הוא ילד מתיש!
איתמר גרם לי כמה פעמים לצאת מכליי, לצעוק עליו בחוסר טעם במלוא כוחי ותסכולי: " למה אתה מתנהג ככה?" שאלה שהיא בזבוז אמוציות ואנרגיות, שלא מובילה לשום מקום. או לומר בכעס רב: "תפסיק עם זה!" שוב- אמירה מטופשת שמוציאה המון אגרסיות ולא תורמת בכלום להרגעת המצב. או סתם לפלוט לחלל החדר: "אלוהים! אני משתגעת מהילד הזה!" אמירה טבעית אולי אבל לא חינוכית ולא פרודוקטיבית.
איתמר וילדים מסוגו מביאים אותי לרגעים שבהם אני חוזרת הביתה ואומרת לעצמי- מה עשית? איך נתת לילד כזה קטן להוציא ממך את המפלצת? את הגננת הצועקת, המביישת, היוצאת מדעתה מחוסר שליטה?
לאיתמר ולילדים מסוגו אני אומרת תודה. כי הם מביאים אותי אל המצבים הכי מצמיחים.
ברגעים קשים אני פונה לארגז הכלים שלי. זהו ארגז וירטואלי המכיל בתוכו חפצים אמיתיים. אלכס התנין הוא אחד הכלים שפיתחתי בזכות איתמר.
אלכס התנין הוא בובה (מיני רבות) שבניתי במהלך לימודי הדראמה תרפיה.
 |
| אלכס התנין |
הבאתי את אלכס התנין לגן והושבתי אותו לידי על כיסא מבלי לומר דבר לילדים. לאחר ברכות ושירי הבוקר סיפרתי לילדים כך:
"היום הבאתי אליכם את אלכס התנין. אלכס התנין הולך בד"כ לגן אחר. גן של בובות כמותו. אבל היום הבאתי אותו איתי כי אלכס התנין צריך השגחה צמודה. הוא עושה צרות צרורות בגן שלו".
את אלכס התנין אפשר להניע ואני הנעתי אותו כמקשיב רוב קשב לדברי ומרכין ראשו בביישנות כשאני מספרת עליו.הילדים נדלקו מייד וביקשו שאספר איזה צרות הוא עושה. הבטתי באיתמר וכפי שחשבתי, הוא היה מרותק ומסוקרן.
פניתי אל אלכס התנין וביקשתי ממנו שיספר לילדים בעצמו איזה צרות הוא עושה. אלכס התנין שיתף פעולה בהתלהבות והחל מתפקע מצחוק פרוע ומספר לילדים איך הוא אוהב לצעוק במפגש, להרביץ לילדים האחרים כשהם לא נותנים לו מה שהוא רוצה ובכלל- הוא עושה מה שבא לו ואף אחד לא יגיד לו אחרת. ואלכס התנין שילב ידיו על חזהו בשביעות רצון. אני ציקצקתי בלשוני כמה פעמים, הבטתי בו בתרעומת ואז פניתי אל הילדים ושאלתי אותם- מה דעתכם?
הילדים היו די המומים. הם אמרו שאלכס מתנהג לא יפה, שלא עושים דברים כאלו, שיתבייש. איתמר ישב שקט עם חיוך גדול על פניו.
שאלתי את הילדים אם הם מסכימים שאלכס יהיה איתם בגן. הם אמרו בשום אופן לא.
אלכס התנין נכנס לפעולה- הוא מאד נעלב ושאל: "אבל למה לא? תראו איזה חמוד אני!" הילדים צעקו: "אתה בכלל לא חמוד!"
אלכס התנין פנה אל איתמר: "אני לא חמוד?"
"בכלל לא!" אמר איתמר.
ביקשתי מהילדים שידגימו לאלכס איך יושבים בגן שלנו. הילדים התיישרו בכסאותיהם מייד, שילבו ידיהם וישבו בדממה שלא זכורה לי אי פעם בגן...
"מה?!" התפלא אלכס התנין. "ככה יושבים בגן?"
"כן כן", קראו הילדים במקהלה.
"אה...", אלכס נראה מבולבל.
שאלתי את הילדים אם הם חושבים שאנחנו יכולים לתת לאלכס להיות איתנו היום בגן כדי שילמד איך מתנהגים בגן של בוגרים. הילדים הסכימו.
במהלך המפגש הפעלתי את אלכס כמה פעמים באופן מפריע, הוא התפרץ לדברי, רקד על הכיסא, דחף את הילד שישב לידו- בכל פעם הילדים העירו לו- הילדים שהבחינו ראשונים בהפרעות שלו צעקו בהתרגשות: "הוא מפריע! הוא מפריע!" ואני מייד עצרתי הכל ופניתי אליו בהפתעה. איתמר היה הנלהב מכולם ולא הסיר את עיניו מהבובה. בכל פעם ששכחתי להפריע איתו הוא הזכיר לי : "מה עם אלכס? מה עם אלכס?" ואני מיהרתי לייצר הפרעה חדשה לשמחת הילדים שמיהרו לחנך אותו.
גם במהלך המשחק החופשי הסתובבתי עם אלכס ומידי פעם חטפתי איתו צעצוע מילד או בעטתי בעזרתו בצעצוע- הילדים עקבו אחריו בחומרה ותיקנו את התנהגותו בכל רגע.
בכל פעם שהנחתי את אלכס בצד מיהר איתמר לרוץ אחרי עם אלכס וביקש: "תמשיכי עם אלכס".
בכל פעם שילד התנהג באופן חיובי מיהר אלכס לצוץ לידו ולציין כמו לעצמו: "אה...אז ככה מתנהגים כשרוצים להיות חברים טובים?"
במיוחד השתדלתי שאלכס יתפעל מהתנהגותו של איתמר אך כאשר איתמר מעד והחל למשוך צעצוע מילד אחר בחצר, צץ אלכס לידו וצהל בשמחה: "יופי יופי! בדיוק כמוני!" איתמר מיהר להפסיק. אף אחד לא רוצה להיות כמו אלכס התנין השובב. במיוחד לא איתמר.
מאז אותו היום הקדים איתמר את פני תמיד באותה שאלה: "הבאת את אלכס היום?" הוא ממש חיכה לו בקוצר רוח והביע אכזבה רבה כאשר לא הבאתי אותו. סיפרתי לילדים שאלכס חזר לגן שלו וסיפר לחברים שלו על הגן שלנו. כמה שהילדים מתנהגים בו יפה.
לא אומר שמאותו היום איתמר שינה את התנהגותו והפך לילד "מלאך". אבל נהיה קל יותר להתנהל איתו בגן.
השימוש באלכס עזר לי ולאיתמר באותה מידה להבין את איתמר.
מידי פעם הבאתי את אלכס שוב להתרעננות ואלכס סיפר לילדים בקול מבויש שהוא שכח את הכללים שהוא למד אצלנו. הופעתו של אלכס היתה בעלת השפעה מדהימה. ברגע שהוצאתי את אלכס מהתיק הילדים אוטומטית התיישרו בכסאות, יישרו את גבם ושילבו ידיהם. הם התחרו ביניהם ממש מי יראה לאלכס את ההתנהנגות הטובה ביותר. איתמר בכלל זה. אך איתמר, יותר משאר הילדים, עקב בשבע עיניים וחיכה לפאשלות של אלכס. וכשאלכס פישל, איתמר היה הראשון שהתריע על כך.
הוא גם היה הילד הראשון שביקש לחבק את אלכס.
כל הכבוד על היוזמה החינוכית! אני מאוד מתחברת ואינני מתחום הדרמה או הדרמה תרפיה. מהדמיון צצים לי רעיונות דומים ומדהימים! תודה על השיתוף! רויטל הגננת
השבמחקכל הכבוד על היוזמה החינוכית! אני כגננת מאוד מתחברת לצורך שלך. איני מתחום הדרמה אך מתוך הדמיון פועלת באופן דומה עם או בלי בובה כדי להתחבר לילדים. הגננת רויטל
השבמחקמדהים!
השבמחק