בהמשך לשני החלקים הראשונים שכתבתי בנושא הימים הראשונים, על החשיבות שבמפגשי ההכרות ועל הימים הראשונים בגן, רוצה להוסיף את הצד של ההורים.
הכתוב מיועד להורים ולגננות ומנסה לתת פרספקטיבה ושקיפות לגבי הנושא. ההתמקדות היא שוב, בילדי הטרום-טרום הקטנטנים.
יש לנו כאן משולש של הורים, ילד, גננת (וכשאני אומרת גננת אני מתכוונת לכל הצוות החינוכי).
הילדים זה ברור, הם בהתרגשות ובהצפה, ככל שהם צעירים יותר הם גם פחות מבינים מה קורה סביבם במיוחד ביום הראשון. ככל שההכנה תהיה טובה יותר- ביקור בגן, הכרות עם הצוות, כניסה לשגרה רגועה בימים האחרונים של החופש, שעות שינה מתוקנות אחרי קיץ מבולגן, שיתוף הילד בהכנת תיק לגן, דיבורים וסיפורים על הגן, העלאת החששות לפני השטח ומציאת פתרונות להם- למשל לא להגיד רק איזה כיף אתה הולך לגן! יהיה ממש כיף! תכיר מלא חברים! הגננת תהיה נהדרת! האוכל יהיה טעים! כדאי לתת תמונת מצב אופטימית אבל גם מציאותית. בהתחלה אתה לא תכיר את כל הילדים. יכול להיות שיהיו ילדים שיבכו...אולי הם יבהלו, אולי אפילו לך יהיה קצת קשה להפרד...אבל תזכור שבסוף כל יום ניפגש ונתחבק ותספר לי הכל, וגם אם תבכה, זה לא נורא, אני בטוחה שתרגע, ילד שהולך עם חברים- להזכיר את שמות החברים שיהיו שם איתו, להזכיר את שם הגננת, ילד שזקוק לחפץ מרגיע בתיק- להבטיח לו שיוכל להביא איתו את החפץ בהתחלה (לוודא זאת עם הצוות, בד"כ הצוותים יאפשרו בימים הראשונים הבאת בובה רכה, חיתול בד). כדאי להתכונן גם לימים קצת ריגשיים- אחרי הגן להיות קשובים, לחבק הרבה, להשתדל לא לכעוס (למרות שיכול להיות שדווקא הילד יכעס ויכעיס יותר מהרגיל), לא לבלות את כל אחר הצהריים בגינה- זה מתאפיין בהרבה אינטנסיביות והשתוללות ופחות מאפשר ונטילציה של הרגשות, לאפשר קצת זמן רגוע בבית, אמבטיה ארוכה ומרגיעה, סיפור לפני השינה...הכלה.
הצוות- כל צוות וגם הוותיק והמקצועי ביותר, מתרגש ולחוץ לקראת תחילת השנה. הכרת קבוצה חדשה של ילדים ושל הורים, עבודה בהכנת הגן לקראת קליטת קבוצה חדשה, רענון משחקים וצעצועים, רכישת ציוד, הכנת מגירות ושולחנות, הכנת תכניות עבודה, הכנת מפגשי ההכרות וטפסי קליטה.
לצוות החינוכי יש ילדים משלו, לפעמים מישהי מעלה ילד לכיתה א' והיא לא תהיה איתו, לפעמים ילד שנכנס לראשונה לגן או לתינוקיה והוא יהיה בלי אמא, הצוות מתנתק לגמרי מהילדים הפרטיים שלו ומכוון כולו לקראת קליטה של ילדי הגן. הצוות מתכונן להתאהב...כי בכל שנה כל צוות גן מתאהב בילדים שמגיעים. לא בבת אחת ולא ביום הראשון אבל יש קשר מיוחד שקשה להסביר. מין שותפות גורל בין הילדים הקטנטנים האלו לבין הצוות.
הצוות מכוון לקלוט את הילדים. לראות אותם ולעזור להם בימים הראשונים. הקושי מוכר וידוע וצפוי והצוות כולו ערוך לקראת הקושי הזה. מכוון כלפיו וכלפי פירוקו. כל השבועיים הראשונים בגן מכוונים רק לכך.
ההורים- ההורים מהיותם הורים- מלאים חששות ודאגות. מבררים על הגננת, שואלים הורים אחרים על הגן, מלחיצים את עצמם יותר עם כל בדל מידע סותר שמגיע אליהם. אני ממליצה להורים להגיע בלב נקי אל הגן. לא כל הגננות שתקבלו יהיו כאלה שתאהבו, לא כולן יעמוד בדרישות שלכם, אבל כולן נמצאות שם כדי לקבל את הילד שלכם בכל בוקר, לבלות איתו שעות רבות, לגדל אותו ולטפל בו. ורק בשביל זה שווה לבוא בלב פתוח ולנסות למצוא נקודות חיבור. ביום הראשון בגן אל תרימו את הילד על הידיים אל הגן ולא בתוך הגן. על הידיים זה משדר תינוקות וגם יותר קשה להפרד ככה. ילד שמגיע על הידיים ייתפס על ההורה כמו קופיף קטן ולהפריד אותו יהיה קשה יותר פיזית וריגשית. לילד וגם להורה. תעשו את ההפרדה הזאת כבר בגוף. אנחנו שני אנשים נפרדים. לתת יד זה מספיק כדי לתת תחושה שאני איתך אבל שאנחנו שני אנשים נפרדים. גם בגן עצמו תתנהגו כאילו הגעתם למקום העבודה של חבר...זאת אומרת- זה לא הגן שלכם אלא של הילד. אתם אורחים בגן...הגן הזה יהפוך לבית השני של הילד שלכם. תבהירו בשפת הגוף ובהתנהגות שלכם כבר מההתחלה שאתם עוד מעט ממשיכים הלאה למקום שלכם. זה המקום של הילד. שוב, אין צורך להתרגשות מיותרת ולסופרלטיבים-בלי: וואו איזה גן יפה! וואו כמה משחקים! יווו תראה מה הילד הזה עושה! בוא נלך לראות...ההתרגשות הזאת מיותרת ומלחיצה. תרגלו רוגע. אמרו יחד בוקר טוב לגננת ולסייעות, הזכירו לילד את שם הגננת והסייעות, לכו עם הילד למגירה שלו, כך תזכירו לו איפה המקום שלו בגן. שיש לו מקום פרטי משלו. אפשר להניח שם ביום הראשון תמונה משפחתית, שהילד ידע שבמגירה שלו יש תמונה של ההורים. לפעמים זה מרגיע לדעת את זה, בקרו בשירותים, וודאו שהילד יודע איפה הם, הסתובבו עם הילד בגן ומיצאו פעילות שהילד יוכל לשקוע בה ונסו להפרד...
הפרידה צריכה להיות ברורה - אמרו לילדים- עוד חמש דקות אני הולך לעבודה. בוא נצייר ציור אחד יחד או בוא נתחיל להרכיב את הפאזל הזה, אחרי חמש דקות- חיבוק חם, נשיקה ויציאה מהגן. אם הילד מתקשה בקשו עזרת הצוות. לפעמים יהיה צורך להחזיק את הילד שלא ירצה שתלכו. זה לא קל. לפעמים תלכו והילד יבכה. ילד לא רוצה להשאר במקום שהוא לא מכיר. ילד לא רוצה להפרד מההורה. אבל אחרי שההורה ילך, ילד יתמודד. הוא יכול! יש שם מבוגרים טובים ואוהבים שמכוונים לגמרי רק כדי לעזור לו ולשאר הילדים שסביבו. וכמו שכל הילדים יכולים- גם הילד שלך יכול! תאמינו בזה. נתתם לילד כל כך הרבה מרגע לידתו, חיבקתם והאכלתם וגידלתם, נתתם כלים להתמודדות וחוזק רגשי ויצא לכם ילד שמסוגל להפרד. וגם אם קשה לו, הוא מסוגל להיות נפרד. ללמוד ולשחק ולצחוק ולהתחבר עם בני גילו, ללמוד שירים חדשים, ללמוד דברים חדשים על העולם, להתמודד עם קשיים, לבכות קצת ולהתגבר.
כמו שתיל קטן ששואף להתיישר לכיוון השמש ולגדול. תנו לו.
הכתוב מיועד להורים ולגננות ומנסה לתת פרספקטיבה ושקיפות לגבי הנושא. ההתמקדות היא שוב, בילדי הטרום-טרום הקטנטנים.
יש לנו כאן משולש של הורים, ילד, גננת (וכשאני אומרת גננת אני מתכוונת לכל הצוות החינוכי).
הילדים זה ברור, הם בהתרגשות ובהצפה, ככל שהם צעירים יותר הם גם פחות מבינים מה קורה סביבם במיוחד ביום הראשון. ככל שההכנה תהיה טובה יותר- ביקור בגן, הכרות עם הצוות, כניסה לשגרה רגועה בימים האחרונים של החופש, שעות שינה מתוקנות אחרי קיץ מבולגן, שיתוף הילד בהכנת תיק לגן, דיבורים וסיפורים על הגן, העלאת החששות לפני השטח ומציאת פתרונות להם- למשל לא להגיד רק איזה כיף אתה הולך לגן! יהיה ממש כיף! תכיר מלא חברים! הגננת תהיה נהדרת! האוכל יהיה טעים! כדאי לתת תמונת מצב אופטימית אבל גם מציאותית. בהתחלה אתה לא תכיר את כל הילדים. יכול להיות שיהיו ילדים שיבכו...אולי הם יבהלו, אולי אפילו לך יהיה קצת קשה להפרד...אבל תזכור שבסוף כל יום ניפגש ונתחבק ותספר לי הכל, וגם אם תבכה, זה לא נורא, אני בטוחה שתרגע, ילד שהולך עם חברים- להזכיר את שמות החברים שיהיו שם איתו, להזכיר את שם הגננת, ילד שזקוק לחפץ מרגיע בתיק- להבטיח לו שיוכל להביא איתו את החפץ בהתחלה (לוודא זאת עם הצוות, בד"כ הצוותים יאפשרו בימים הראשונים הבאת בובה רכה, חיתול בד). כדאי להתכונן גם לימים קצת ריגשיים- אחרי הגן להיות קשובים, לחבק הרבה, להשתדל לא לכעוס (למרות שיכול להיות שדווקא הילד יכעס ויכעיס יותר מהרגיל), לא לבלות את כל אחר הצהריים בגינה- זה מתאפיין בהרבה אינטנסיביות והשתוללות ופחות מאפשר ונטילציה של הרגשות, לאפשר קצת זמן רגוע בבית, אמבטיה ארוכה ומרגיעה, סיפור לפני השינה...הכלה.
הצוות- כל צוות וגם הוותיק והמקצועי ביותר, מתרגש ולחוץ לקראת תחילת השנה. הכרת קבוצה חדשה של ילדים ושל הורים, עבודה בהכנת הגן לקראת קליטת קבוצה חדשה, רענון משחקים וצעצועים, רכישת ציוד, הכנת מגירות ושולחנות, הכנת תכניות עבודה, הכנת מפגשי ההכרות וטפסי קליטה.
לצוות החינוכי יש ילדים משלו, לפעמים מישהי מעלה ילד לכיתה א' והיא לא תהיה איתו, לפעמים ילד שנכנס לראשונה לגן או לתינוקיה והוא יהיה בלי אמא, הצוות מתנתק לגמרי מהילדים הפרטיים שלו ומכוון כולו לקראת קליטה של ילדי הגן. הצוות מתכונן להתאהב...כי בכל שנה כל צוות גן מתאהב בילדים שמגיעים. לא בבת אחת ולא ביום הראשון אבל יש קשר מיוחד שקשה להסביר. מין שותפות גורל בין הילדים הקטנטנים האלו לבין הצוות.
הצוות מכוון לקלוט את הילדים. לראות אותם ולעזור להם בימים הראשונים. הקושי מוכר וידוע וצפוי והצוות כולו ערוך לקראת הקושי הזה. מכוון כלפיו וכלפי פירוקו. כל השבועיים הראשונים בגן מכוונים רק לכך.
ההורים- ההורים מהיותם הורים- מלאים חששות ודאגות. מבררים על הגננת, שואלים הורים אחרים על הגן, מלחיצים את עצמם יותר עם כל בדל מידע סותר שמגיע אליהם. אני ממליצה להורים להגיע בלב נקי אל הגן. לא כל הגננות שתקבלו יהיו כאלה שתאהבו, לא כולן יעמוד בדרישות שלכם, אבל כולן נמצאות שם כדי לקבל את הילד שלכם בכל בוקר, לבלות איתו שעות רבות, לגדל אותו ולטפל בו. ורק בשביל זה שווה לבוא בלב פתוח ולנסות למצוא נקודות חיבור. ביום הראשון בגן אל תרימו את הילד על הידיים אל הגן ולא בתוך הגן. על הידיים זה משדר תינוקות וגם יותר קשה להפרד ככה. ילד שמגיע על הידיים ייתפס על ההורה כמו קופיף קטן ולהפריד אותו יהיה קשה יותר פיזית וריגשית. לילד וגם להורה. תעשו את ההפרדה הזאת כבר בגוף. אנחנו שני אנשים נפרדים. לתת יד זה מספיק כדי לתת תחושה שאני איתך אבל שאנחנו שני אנשים נפרדים. גם בגן עצמו תתנהגו כאילו הגעתם למקום העבודה של חבר...זאת אומרת- זה לא הגן שלכם אלא של הילד. אתם אורחים בגן...הגן הזה יהפוך לבית השני של הילד שלכם. תבהירו בשפת הגוף ובהתנהגות שלכם כבר מההתחלה שאתם עוד מעט ממשיכים הלאה למקום שלכם. זה המקום של הילד. שוב, אין צורך להתרגשות מיותרת ולסופרלטיבים-בלי: וואו איזה גן יפה! וואו כמה משחקים! יווו תראה מה הילד הזה עושה! בוא נלך לראות...ההתרגשות הזאת מיותרת ומלחיצה. תרגלו רוגע. אמרו יחד בוקר טוב לגננת ולסייעות, הזכירו לילד את שם הגננת והסייעות, לכו עם הילד למגירה שלו, כך תזכירו לו איפה המקום שלו בגן. שיש לו מקום פרטי משלו. אפשר להניח שם ביום הראשון תמונה משפחתית, שהילד ידע שבמגירה שלו יש תמונה של ההורים. לפעמים זה מרגיע לדעת את זה, בקרו בשירותים, וודאו שהילד יודע איפה הם, הסתובבו עם הילד בגן ומיצאו פעילות שהילד יוכל לשקוע בה ונסו להפרד...
הפרידה צריכה להיות ברורה - אמרו לילדים- עוד חמש דקות אני הולך לעבודה. בוא נצייר ציור אחד יחד או בוא נתחיל להרכיב את הפאזל הזה, אחרי חמש דקות- חיבוק חם, נשיקה ויציאה מהגן. אם הילד מתקשה בקשו עזרת הצוות. לפעמים יהיה צורך להחזיק את הילד שלא ירצה שתלכו. זה לא קל. לפעמים תלכו והילד יבכה. ילד לא רוצה להשאר במקום שהוא לא מכיר. ילד לא רוצה להפרד מההורה. אבל אחרי שההורה ילך, ילד יתמודד. הוא יכול! יש שם מבוגרים טובים ואוהבים שמכוונים לגמרי רק כדי לעזור לו ולשאר הילדים שסביבו. וכמו שכל הילדים יכולים- גם הילד שלך יכול! תאמינו בזה. נתתם לילד כל כך הרבה מרגע לידתו, חיבקתם והאכלתם וגידלתם, נתתם כלים להתמודדות וחוזק רגשי ויצא לכם ילד שמסוגל להפרד. וגם אם קשה לו, הוא מסוגל להיות נפרד. ללמוד ולשחק ולצחוק ולהתחבר עם בני גילו, ללמוד שירים חדשים, ללמוד דברים חדשים על העולם, להתמודד עם קשיים, לבכות קצת ולהתגבר.
כמו שתיל קטן ששואף להתיישר לכיוון השמש ולגדול. תנו לו.
הי. כתבת כאן דברים נהדרים. חבל שאני מגלה את זה אחרי תחילת שנה.
השבמחקאני מאוד אשמח לשתף את ההורים בכמה ציטוטים מהפוסט הזה אך ברצוני לקבל את אישורך
ולדעת איך אפשר לתת לך קרדיט?
כמובן שאת יכולה לשתף. שמי בתשבע. את יכולה פשוט לכתוב למטה בקטן "מתוך הבלוג, סודות מהגן"
מחקאשמח לקבל רעיונות למפגש הורים שיחה אישית עם הורים
השבמחק